לאחר כיבוש יפו הטיל הפיקוד העליון של ה"הגנה" על אצ"ל לכבוש את יהודייה ואת ראש-העין. הכפר יהודייה התפתח עם התפתחותו של היישוב היהודי, ובשנת 1948 התגוררו בו כשבעת אלפים תושבים. היו בו רשת טלפונים ונשק רב, עמדות הגנה ותעלות נגד רכב, והדרכים אליו היו ממוקשות וחסומות במתרסים.
מפקד הכנופיות באזור, חסן סלמה, קבע את מושבו בכפר, לאחר שמפקדתו ברמלה נהרסה בידי ה"הגנה". שלוש מאות לוחמים ערבים ומתנדבים זרים שהצטרפו אליהם היו בכפר. בווילהלמה, ששכנה במרחק של שלושה קילומטרים בלבד משם, חנו כוחות הלגיון הערבי.
בכוח שנועד לתקוף את יהודייה היו מאתיים וחמישים לוחמים בפיקודו של צבי קניג ("ישי"). כוח זה נערך בבסיס בקריית-אריה, ובליל 4 במאי 1948 יצא להתקפה בסיוע משוריין בריטי ש"הוחרם" במבצעי הרכש של אצ"ל. הלוחמים היו לבושים מדי שוטרים ערבים ומדים של הלגיון הערבי וכך הצליחו לחדור בלא התנגדות עד מרכז הכפר. ליד בית הספר נתקלו בערבים ונפתחה עליהם אש והמשוריין של אצ"ל התהפך באחת מתעלות המגן שבכפר, אבל עד הבוקר השתלטו התוקפים על הכפר.
כמות גדולה של חומרי נפץ, מקלעי "שפנדאו" וכדורים חודרי שריון, נשק אוטומטי מתוצרת אנגליה ורימונים מתוצרת איטליה וגרמניה, נלקחה שלל.
למחרת הכיבוש ביקרו ביהודייה גד מנדלסון ויוסף מילר ממפקדת ה"הגנה" בפתח-תקוה, ויחד עם אנשי אצ"ל תכננו את קווי ההגנה של הכפר ואת הקשר עם כפר ענא, הגובל עם יהודייה, שנכבש בידי ה"הגנה".
חמישה שבועות החזיקו יחידות אצ"ל מפתח-תקוה - עם תגבורת מתל-אביב - בעמדות ביהודייה. באותו הזמן ביקשה ה"הגנה" מאצ"ל, שהיה בשלבי התפרקות לקראת הצטרפותו לצה"ל, לעשות פעולת הסחה נגד הלגיון הערבי ברמלה כדי לאלצו למשוך כוחות מחזית לטרון. היחידה ביהודייה הפרישה לוחמים ונשק לפעולה זו, אבל הערבים ניצלו את דילול הכוחות ביהודייה וב-11 ביוני 1948 בבוקר, שעות מספר קודם שנכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות, יצא הלגיון הערבי להתקפת פתע על יהודייה בסיוע שריון, וכבש אותה. אחד-עשר ממגניה נפלו באותו היום, ובהם שתי בנות שעמדו בתצפית והספיקו להודיע על המתרחש למטה ה"הגנה" ב"בית תמר" בפתח-תקוה.
יוסף לוין, המדריך הגושי של ה"הגנה", היה באותה שעה ב"בית תמר" יחד עם שמונים מדריכים שבאו לשם להשתלמות אימונים. האנשים כבר ישבו במכוניות כדי לצאת לשטח האימונים, ומייד חולק להם נשק וניתנה להם הוראה לבלום את הערבים שהחלו מתקדמים לכיוון גת-רימון. בקרב שהתחולל עלה בידי הכוח לכבוש את הגבעות שבפאתי יהודייה.
בד-בבד הורה מפקד הגוש למפקד גדוד מחטיבת אלכסנדרוני לשוב ולכבוש את יהודייה, אבל מפקד הגדוד נאלץ לסרב לבקשתו. "עוד שעה תיכנס ההפוגה לתוקפה," אמר המפקד. "לא נספיק. אני מצטער מאוד." לא היתה אפוא בררה אלא להחזיק בעמדות מול יהודייה עד שנסתיימה ההפוגה ואז נכבשה יהודייה בשנית.
החלל היחיד בכיבושה של יהודייה מחדש היה איש אצ"ל אורי מקלף (סמל "זבולון"), שנולד בפתח-תקוה למשפחה שאחדים מבניה נרצחו במאורעות תרפ"ט במוצא ואחד מבניה, מרדכי מקלף, היה לימים רמטכ"ל צה"ל. אורי למד בבית הספר "נצח ישראל" בפתח-תקוה והיה מנהל ארכיון אצ"ל, שנטמן בפרדס בפתח-תקוה. ביהודייה קראו רחוב על שמו.
מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.
