בראשית אפריל 1948 גילו קציני משטרה יהודים ל"הגנה", שהצבא הבריטי מפנה את השטח הצפוני-המזרחי של המחנה הצבאי הגובל עם כפר סירקין ועם שכונת בילינסון. כדי לסכל חדירה של ערבים למקום, ניתנה הוראה לנוטרים להיכנס לשם. יוסף מילר, סרג'נט הנוטרים, ויוסף לוין, ראש יחידת מגויסים, יצאו בראש מחלקה ותפסו את החלק שפונה. באותה שעה הוסיפו הבריטים לתפוס את חלקו הדרומי-המערבי של המחנה.
כחודש ימים נמשך המצב הזה. היות שמפקד המחנה הבריטי סירב לגלות מתי יפנה את המחנה, לא היתה בררה אלא להפקיד צופים. ואכן ב-14 במאי נראתה תכונה בצד הבריטי של המחנה ומייד אורגנה "פלישה" לשטת העתיד להתפנות. הבריטים לקחו עמם כל מה שניתן לטלטל ואת היתר הרסו, לרבות פסנתר כנף שעמד באחד האולמות.
עם פינוי מחנה שדה התעופה בכפר סירקין בראשית מאי 1948, קבע בו מפקד הגוש צבי כהן את מטה הפעולה כדי להבטיח את השמירה באזור פתח-תקוה. מפקדת הגוש החלה לארגן את הגדוד הפתח תקוואי שנועד להשתתף בתפיסת הקו באזור פתח-תקוה במסגרת ההגנה המרחבית. חיל המשמר של הנפה אורגן לפי תקן של גדוד חי"ם (חיל משמר) סדיר - גדוד "העין".
את שורות הגדוד איישו מגויסים בני ארבעים וחמישים שאומנו בכפר סירקין. שלוש מארבע פלוגותיו נועדו לשמירת הקו והפלוגה הרביעית היתה פלוגת המטה. טקס ההשבעה של הגדוד התקיים בשלהי יוני, בריחוק כמה מאות מטרים מקו החזית.
מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.
