את היסוד לפעולתן של בנות פתח-תקוה בשירות הארגון הצבאי הלאומי הניחה מלכה קצנברג ("ירדנה"), עם הקמתו של סניף אצ"ל בפתח-תקוה בשנת 1938. חניכותיה הדביקו כרוזים, עבדו בתור פקידות, שליחות ומחסנאיות והעבירו נשק ללוחמים. הן גם השתתפו במעקבים. מי שעברו קורסים לעזרה ראשונה יצאו עם הלוחמים והגישו עזרה ראשונה לפצועים. רבות מן הבנות נעצרו ונשלחו למאסר בכלא לנשים בבית-לחם. היו בהן "מבוקשות", שנאלצו להסתלק מבתיהן, והיו בנות שתנועותיהן הוגבלו והוטל עליהן מעצר-בית. אנשי ה"הגנה" עקבו אחריהן, כאמור, משום שידעו שחבריהן המשרתים בשורות אצ"ל יבואו לשהות בחברתן.
מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.
