סיפורו של מקום

מנחם בגין, הנציב האחרון של בית"ר פולין, הגיע לארץ-ישראל באפריל 1942, והוא חייל בצבא אנדרס הפולני, לאחר שמפקד אצ"ל דוד רזיאל נפל בעיראק, שאליה יצא עם הצבא הבריטי למיגור מרד רשיד עלי, ולאחר שאירע הפילוג באצ"ל. בסתיו 1942 מונה בגין לנציב בית"ר בארץ ולאחר ששוחרר מן הצבא הפולני, מונה למפקדו החדש של הארגון.
ב-1 בפברואר 1944 פרסם הארגון הצבאי הלאומי קריאה "אל העם העברי בציון" לצאת למרד צבאי בשלטון הבריטי בארץ-ישראל. "בשורה הראשונה של המורדים עמדו הלוחמים מסניף פתח-תקוה," ציין היסטוריון אצ"ל, יהושע אופיר.
הכרזת המרד בפברואר 1944 יכלה לבוא לידי מימוש, בין היתר, תודות לנשק שאגרו מחסנאי אצ"ל בפתח-תקוה ותודות לסניף המגובש, שלא נפגע בכל התהפוכות והזעזועים שעברו על סניפי אצ"ל האחרים בארץ. מנחם בגין עמד על כך בספרו "המרד". כרוז המרד עבר הגהה בידי ישראל אפשטיין, ידיד ותיק של בגין מפולין, שעלה ארצה ב-1941 והשתקע בפתח-תקוה ובה התפרנס כמורה.
לאחר שבגין שוחרר מן הצבא הפולני, הוא קבע את מושבו בירושלים, ובינואר 1944 הוא עבר לתל-אביב. כשהופיע כרוז המרד ופעולותיו של אצ"ל החלו, הוחלט להעביר את מקום מגוריו של בגין לפתח-תקוה. ימים מספר התארח מפקד אצ"ל בדירת הוריו של ראש המטה, שלמה לב-עמי, ומשם עבר לבית משפחת פיקרסקי שבמחנה-יהודה. בית קטן זה שימש כל שנות קיומו של אצ"ל מקום מפגש, בסיס יציאה לפעולות, ולעת הצורך, גם מרפאה לפצועים.
את שנת 1944 עשה בגין בשכונת חסידוף בפתח-תקוה, בשם הבדוי "ישראל הלפרין".
כשבועיים חלפו מיום שהוכרז המרד ועד שהחלו הפעולות. באותו פרק זמן פרסמה בריטניה את תכניתה להקמת פדרציה ערבית, הכוללת את ארץ-ישראל ומתכחשת להצהרת בלפור. המלחמה עדיין לא הסתיימה, והתקפה על מטרות צבאיות בריטיות לא היתה מתקבלת בהבנה בציבור. היה נחוץ אפוא לבחור מטרות שהפגיעה בהן תתקבל בהבנה בארץ ובעולם החופשי, וכך היה ברור שכל פעולה צבאית חייבת להיות מלווה בהסברה מדינית. ראש המטה, שלמה לב-עמי, סיפר כי מתוך האפשרויות השונות לפעולה נבחרה האפשרות לתקוף מטרות ממשלתיות הקשורות במישרין בביצוע מדיניות "הספר הלבן" ובראש ובראשונה - בהגבלת העלייה.
מועד ההתקפה על משרדי העלייה נקבע ל-12 בפברואר 1944. נקבע שההתקפות יבוצעו בעת ובעונה אחת בירושלים, בתל-אביב ובחיפה כדי לעורר רושם רב. המחסן הראשי של חומר הנפץ של אצ"ל היה בפתח-תקוה.
לאחר פיצוץ משרדי הבולשת בירושלים, ביפו ובחיפה גבר המצוד על אנשי המחתרת, והמצב חייב את כל המפקדים בסניף פתח-תקוה להיעלם מן השטח. בחודש מרס נעצרו בפתח-תקוה האחים יוסף וברוך ויניצקי, שניהם חברי מערכת "המשקיף".

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.