סיפורו של מקום

למחתרת השלישית, הקטנה ביותר, לוחמי חרות ישראל (לח"י), היתה נוכחות מעטה מאוד בפתח-תקוה, אבל לפחות ארבע פעולות של ארגון המחתרת הזה בלטו בתולדות המאבק בממשלת המנדט הבריטית. כל הפעולות הללו נעשו בתקופה האחרונה של הנוכחות הבריטית בארץ-ישראל, ומקצתן היו במסגרת "תנועת המרי" שבה שיתפו פעולה שלוש המחתרות.
הפעולה הראשונה של לח"י עם אצ"ל היתה התקפה על צומת מסילת הברזל ותחנת הרכבת בלוד. וכך סיפר עליה דוד סובול ("עלי"): "בליל 1 בנובמבר 1945 התאספנו בפרדס סמוך לבית חולים בילינסון, ומשם הוליך אותנו איש אצ"ל לפרדס אחר, מרוחק מפתח-תקוה בכיוון לוד. הלכנו כשלושת רבעי שעה. במקום המיועד כבר היו כמה בחורים, כלי-נשק וכריכים לארוחת הערב. ישבנו במעגל, יותר משלושים איש, מתחת לסככה של בית אריזה, ואיתן לבני, קצין המבצעים של אצ"ל, הסביר את תכנית הפעולה. יהושע, מפקד הפעולה, חילק את האנשים לקבוצות לפי התפקידים והחל בחלוקת הנשק, קסדות פלדה ותחבושות אישיות.
"שאול הגלילי ('ארנון') היה מפקד החבלנים ואני - סגנו. עלינו הוטל לפוצץ את הקטרים החונים ליד הקרפיפים של בתי המלאכה של הרכבת. נוסף לנשק האישי קיבלנו תרמילי צד ובהם חומר נפץ. כל מטען נועד לקטר אחד.
"מורי הדרך, שכבר עשו את הדרך אל היעד פעמים מספר בשלב ההכנות לפעולה, אמרו שהמסע יימשך שלוש שעות. בשעת ביצוע הפעולה - בחצות הליל - נועדו להתבצע עשרות פעולות נגד מערכת הרכבות בארץ-ישראל בכל רחבי הארץ, כדי להראות לממשלת בריטניה את עצמתו של היישוב היהודי בארץ-ישראל ואת נחישותו להיאבק בממשלת המנדט עד שזו תסתלק מן הארץ [לימים נקרא אותו לילה "ליל הרכבות"].
"יצאנו לדרך בתשע בערב. הלילה היה חשוך מאוד והמטענים הכבידו על ההליכה. מקץ שלוש שעות התברר שמורי-הדרך תעו. כשהמפקדים התייעצו כיצד לתקן את המעוות, נתנה החובשת דבורה גלולת מרץ 'נובידרין' לכל אחד מן הלוחמים, ואחר-כך חודש המסע.
"מפעם בפעם היה עלינו לפלס דרך בפגיונות בין גדרי צבר קוצניים. סמוך לשלוש לפנות בוקר הגענו לפאתו של פרדס, ומשם הוספנו לצעוד שעה ועשרים דקות עד שראינו את הצד האחורי של בתי המלאכה של הרכבת. ניתן האות והפעולה החלה. שומרי הרכבת פתחו באש, אבל החבלנים דבקו במשימתם בחיפוים של חבריהם לנשק.
"בשלב הנסיגה נשמעו מאחור קולות הנפץ. בשעה עשר התכנסו הלוחמים בפרדס מרוחק כשעת הליכה מפתח-תקוה. שם נודע לאנשים שאיש אצ"ל יששכר ויגמן נפל בקרב. בשתים-עשרה בצהריים התפזרו הלוחמים, ובערב פרסמו כלי התקשורת את הידיעה שבהתקפה נהרסו קרפיפי המסילה, שלושה קטרים, בניין האיתות ומחסן קטרים. שני חיילים בריטים, ארבעה נוטרים ועובדי רכבת ערבים נהרגו.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.