סיפורו של מקום

לנוכח המצב הירוד בתחום הבריאות בפתח-תקוה, ביקשו חובבי ציון מן הברון רוטשילד שייחלץ לעזרה, ואכן הברון הורה לפקידיו בארץ-ישראל להשתדל בעניין זה. תחילה שלחו הללו חובש מראשון-לציון, והלה היה מבקר בפתח-תקוה פעם אחת בשבוע ומשמש גם כרוקח. החובש נהג להפקיד כינין בידי "נאמן" מתושבי המקום.

בשנת 1885 החל רופא מדופלם לבקר בפתח-תקוה פעם אחת בשבוע. זה היה הדוקטור שטיין הביל"ויי שהתגורר ביפו ופקידי הברון העסיקוהו כרופא בראשון-לציון ובעקרון (מזכרת בתיה).

בשנת תרמ"ז (1887) ביקר הברון בפתח-תקוה ונחרד לנוכח מצב הבריאות הירוד במושבה, כשראה לפניו איכרים תשושים, נשים חיוורות וילדים חולי גרענת. "אתה מוכרח לבקר בפתח-תקוה לעתים קרובות יותר," אמר הברון לדוקטור שטיין, אבל הרופא המסור הבהיר שהוא כורע תחת העול ואם ייחד זמן רב יותר לפתח-תקוה, יבוא הדבר על חשבון החולים במושבות האחרות שבאחריותו. הדוקטור שטיין התפטר מתפקידו ואת מקומו מילא הדוקטור אמציסלבסקי ובתפקיד זה שימש עד סוף שנת תרמ"ח (1888), שאז החל הדוקטור מזי"א לטפל בחולים בפתח-תקוה.

הדוקטור מזי"א הועסק מטעם הברון כרופא מושבות יהודה. הוא התגורר בראשון-לציון וערך "סיבובי ביקורים" במושבות האחרות. לפתח-תקוה היתה שמורה פינה חמה במיוחד בלבו, והוא היה מבקר בה פעמיים בשבוע, ולא אחת אף היה יושב ימים תמימים למראשותיו של חולה במושבה עד שהסתמן שיפור במצבו.

הדוקטור מזי"א יעץ לברון לטעת עצי אקליפטוס בפתח-תקוה כדי לייבש את הביצות, שבהן גדלו חיידקי
האנופלס מפיצי המלריה. ואכן עצי אקליפטוס רבים ניטעו מסביב למושבה, ברחובותיה ובחצרותיה.

בהמלצת הדוקטור מזי"א השתקע בפתח-תקוה חובש מדופלם, גרדצקי שמו, שרעייתו היתה מיילדת מדופלמת. כמו כן בא למקום גם רוקח קבוע, יוסף הלברשטט, שקיבל תרופות מפריס על חשבון הברון. תקציב הבריאות כלל תשלום לרצים שנשלחו לקרוא לדוקטור מזי"א במקרים דחופים.

לאחר שהדוקטור מזי"א פרש מעבודתו בתור רופא מושבות יהודה, וחברת יק"א נטלה את הטיפול בפתח-תקוה מידי פקידות הברון, הזמין ועד המושבה את הדוקטור שטיין לעקור מיפו ולהשתקע בפתח-תקוה. נקבעה לו משכורת שנתית והועמדה לרשותו דירה ומרפאה, והיה עליו לטפל בלא תשלום בכל הפונים אליו. בשנת תרס"ג (1903) פרצה מגפת כולרה בכפר הערבי הגובל בפתח-תקוה. הדוקטור שטיין הטיל מייד הסגר על המושבה, הציב משמרות סביבה והקפיד לחטא כל מי שנכנס למושבה באותו היום. מצרכי מזון שהובאו למושבה אוחסנו בחדר מיוחד ושם עברו חיטוי קודם שאושרו לצריכה. טיפולו המסור של הדוקטור שטיין הציל את המושבה מן המגיפה הקטלנית, שהמיתה רבים מערביי הסביבה.

שבע שנים עבד הדוקטור שטיין במושבה ואחריו בא הדוקטור ברנשטיין-כהן. אלא שהרופא נאלץ להתפטר מקץ שנתיים, בגין מעורבותו ב"מלחמת הצעירים בזקנים" במושבה, ואת מקומו מילא הדוקטור אליהו אליעזר הכהן, שנקרא בפי הערבים "חכים אליאס". במלחמת העולם הראשונה חזר הדוקטור שטיין לפתח-תקוה עד שגויס לצבא התורכי. גם הדוקטור קרצ'בסקי גויס לצבא התורכי ואת מקומו מילאו כמה רופאים. ב-1916 שוחרר הדוקטור אליהו הכהן משורות הצבא התורכי ונענה לבקשת ועד המושבה לשוב ולשרת את תושביה.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.