משעלו ארצה (בשנת תרמ"ג) חלוצי ביאליסטוק, שנקראו "הביאליסטוקאים" בפי ראשוני פתח-תקוה, החלה המושבה העזובה והשוממה לקום לתחייה.
הביאליסטוקאים (שכללו ארבעים משפחות) רכשו מאיכרי יהודייה חלקות אדמה במרחק שבעה ק"מ מפתח-תקוה כדי להקים שם בתים למגורים (בתחום סביון של ימינו), וכך יצטרכו להימצא במושבה רק בשעות העבודה. ביום כ"ה בתשרי תרמ"ג (8 באוקטובר 1882) עלו הביאליסטוקאים להתיישבות ביהודייה.
לאחר שנבנו הבתים, החליטו הביאליסטוקאים, בעצתו של עורך "חבצלת", ישראל דב פרומקין, ללמוד במשך שנה חקלאות אצל מייסדי המושבה. הביאליסטוקאים הקימו ביהוד אגודה ששמה "אחוה ועבודה", ויהודה ראב הדריך אותם במשך שנה בעבודת האדמה. הם הקימו קרן משותפת לרכישת הציוד הדרוש למשק, ועד מהרה התפעלו ותיקי פתח-תקוה מ"בעלי-הבתים" הקשישים מביאליסטוק, שהיו תלמידים חרוצים והצטיינו ביחסים שבין אדם לחברו.
בתום שנת ההכשרה עשו "החניכים" כל עבודה קשה בשדה ובמשק, והחלו להשפיע על חבריהם בירושלים שיבואו ליהודייה ויהיו לעובדי אדמה.
רוב הביאליסטוקאים היו בני המעמד הבינוני והביאו עמם את כל רכושם מן הגולה. בתיהם בפתח-תקוה שיקפו את הרקע שלהם: ספה כבדה ורחבה, שולחן גדול עגול, פמוטות נחושת, ספרי גמרא גדולים בארון הספרים הישן.
הביאליסטוקאים היו הראשונים שקבעו את עקרון העבודה העצמית. בתקנון של אגודת "אחוה ועבודה", שייסדו, נאמר כך: העבודה מוכרחת להיות בידי עצמנו וכל עוד שיש היכולת לאיזו עבודה להיעשות על-ידי הבעלים, אינם רשאים לשכור פועלים בגללה. הנשים והבנים בזמן שהם פנויים מבית הספר והכוח בידם לעבודת ידיים, מחויבים לעזרנו ולחנכם במלאכה. כל יחיד מחויב לשמור דרכי החיסכון בכלכלה, למען יצליח בעבודתו לחיות מיגיע כפיו.
מאחר שבזיעת אפם התקשו להוציא את לחמם בשנים הראשונות, נזקקו הביאליסטוקאים לסיוע כספי מחוץ לארץ, אלא שהסיוע נשלח טיפין-טיפין ולא היה מספיק. בשלהי שנת 1884 התכנסו חובבי ציון לוועידתם בקטוביץ, וביזמתם של הרב מוהליבר ושל עורך "המגיד", דוד גורדון, הוחלט להקציב לפתח-תקוה עשרת אלפים פרנק. כעבור זמן מה בא ארצה התעשיין ויסוצקי כדי לברר את מצבם של מתיישבי פתח-תקוה. העזרה שהגיש ויסוצקי נועדה לרכישת אמצעי ייצור, ורק לנצרכים ביותר הורשה להשתמש בחלק העשירי מן הכסף למחיה.
המחסור בכסף היה רק אחד מן המכשולים שהיה על המתיישבים להתגבר עליהם. השלטון העות'מאני אסר על הבנייה בהתיישבות היהודית החדשה והמושל התורכי החליט שהבתים שכבר נבנו, אך טרם נשלמו - בלא רשיון נבנו, וציווה להרסם. מתיישבי יהודייה נאלצו לשגר את משפחותיהם ליפו, ואילו הגברים המשיכו בעיבוד אדמותיהם ביהודייה. אלא שהם לא הסתפקו רק בעבודת האדמה והחליטו להתחכם לשלטונות ולבנות את בתיהם אגב ניצול החוק העות'מאני שקבע שאין הורסים בית שכבר יש לו גג: בעבודה מאומצת וקדחתנית בנו תחילה גגות והעמידום על עמודים בשעות הלילה, ורק לאחר שהיו גגות, נבנו הקירות... או-אז הובאו המשפחות ליישוב החדש.
אבל המרחק מיהודייה לפתח-תקוה הכביד על העבודה בשדות והמתיישבים החליטו לחזור לפתח-תקוה. בראשית חורף תרמ"ו (שלהי 1885) חזרו אפוא לפתח-תקוה מיהוד מקצת מתיישביה הראשונים, ועמם הביאליסטוקאים.
בסיועם של חובבי ציון מרוסיה נבנה הרחוב הראשי שנשא את שמם. למושבה היתה צורת רי"ש עשויה משני רחובות: פינסקר וחובבי ציון. במרכז היו כיכר המייסדים, הבאר הראשונה, הבית הגדול של אחוזת לחמן - שבזכות מנהלה, הרב פרומקין, נתחדש היישוב, למעשה כבר בתרמ"ד (1884), תחנת הדיליז'נסים ליפו וצריף ה"פוסטה" (מקום חלוקת הדואר). כל מי שעמד בצומת הרחובות ליד הבאר יכול להקיף במבט אחד את בתי המושבה כולה.
בינתיים החליטו ראשי המתיישבים ביהוד לבסס את היישוב הקטן הזה בתור מרכז רוחני וחינוכי, וכך ישבו שם רבנים ותלמידי חכמים, כמו ההיסטוריון זאב יעבץ, העסקן וההוגה יחיאל מיכל פינס, הבלשן והגאוגרף אליהו ספיר, וכן יוסף קלונימוס-ליבוביץ, אשר כונה ר' אלתר מיהוד שנפצע פצעי מוות בידי ערבים בעת שהגן על כרמו. והרב מרדכי גימפל יפה, שהביא עמו ליהוד את ספרייתו בת ארבעת אלפים הכרכים. לביתו של הרב גימפל נשלחו המעולים שבאברכי ירושלים כדי ללמוד תורה מפיו. וכך היתה יהוד למרכז תורני ולמרכז הנהגה לרוב המושבות. כשלוש שנים בלבד נמשכה תקופה זו. בשלהי 1892 נפטר הרב יפה לעולמו, בית המדרש נסגר והיישוב נעזב.
מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח-תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.
סיפורו של מקום
"הביאליסטוקאים"
נושאי משנה
מידע נוסף
אישים
- אהרן הכהן אורלנסקי
- אברהם-יעקב אורלנסקי
- אלחנן (גרינברג) בולקינד
- יצחק בקר
- אברהם ברוכמן
- זאב וולף ברנדה
- יצחק גולדברג
- לוי גולדברג
- מרדכי דינוביץ'
- ברוך דינוביץ'
- יונה דינוביץ'
- מרדכי וולפסון
- יוסף חדד
- יצחק טורקניץ'
- שלמה טורקניץ'
- דב ימיני
- זאב יעבץ
- יחזקאל יעסקין
- מרדכי-גימפל יפה
- אברהם שמעון ירמה
- משה ליפקיס
- דניאל ליפשיץ
- יהודה-לייב ליפשיץ
- נחמה (לייב) גולומב
- שמואל ליפשיץ
- שמואל (הכהן) ליפשיץ
- דוד לייכטונג
- אברהם-אבא למפרט
- דוד נוביק
- פנחס מאירי
- מיכל מגיד
- אפרים סלור
- משה סלמן
- משה יחיאל סנדרוב
- אלתר סנדרוב
- אליהו ספיר
- יחיאל מיכל פינס
- שלום פישל
- אריה ליב פרומקין
- אביגיל פולק (הלפרין)
- שרה קלינסקי (ראובן)
- משה קלינסקי
- חיים קלינסקי
- מנדל קלינסקי
- משה-שמואל קרצ'מר
- בן-ציון שאטיל
- ישעיהו שיינצוויט
- יצחק צבי שפירא
- יחיאל-מיכל שפירא