שכונות, רחובות ואתרים
קולה
המבנים הקדומים המתוארים כאן - מרכז אזורי חקלאי צלבני - מצויים בתוך שרידי הכפר הערבי קולה, בשולי הר שומרון (נ.צ. 1458/1606). נוסעים ב"כביש המחצבות" ראש העין-לוד, ובמרחק כ-3 ק"מ מדרום לקיבוץ נחשונים פונים מזרחה בדרך עפר טובה, מול בניין אבן בודד הבנוי ממערב לכביש (בכניסה לדרך מוצב כיום - 1990 - שלט "לחורשת גוטהלף"). נוסעים בדרך זו כ-300 מ', עד שהיא פונה שמאלה (צפונה) ומיד שוב שמאלה (מערבה), ומגיעים לסופה, לרחבה קטנה.
מסביב נראים שרידי בתיו של הכפר הערבי ובוסתניו - תות, גפן, תאנה וצבר, ובורות מים עתיקים. בור אחד מצוי ממש במרכז הרחבה, ובור נוסף - בשוליים הדרומיים (מסומן בצבע אדום "שלי"). זהו בור חצוב בסלע ומטויח, מקורה בלוחות אבן גדולים במיוחד, ונראה קצה התעלה שהזרימה לתוכו את מי הגשמים.
שני מבנים קדומים, מהתקופה הצלבנית, מצויים מדרום לרחבה: מגדל ומבנה מנהלי. המגדל נראה היטב מרחוק, שכן השתמר לגובה של 12 נדבכים בנויים אבנים גדולות, חלקן בעלות זיז בולט האופייני לבנייה הצלבנית. ממדי המגדל 17.5*13.5 מטר, וגובהו 8 מטר. כיום השתמר היטב רק חלקו הצפוני, שבו נראים הגג המקומר ואשנב ירי, ההולך וצר כלפי חוץ. הכניסה למגדל היתה מדרום. לרגליו, מדרום-מזרח, נראה פתח של מערה גדולה (10*8 מטר) חצובה בסלע, שפתחה וחלק מדפנותיה בנויים אבני גזית. שרידי טיח ופתח עגול בתקרה מרמזים, שלפנינו בור מים.
המבנה המנהלי מצוי מצפון למגדל, בינו לבין הרחבה, ונראה כיום כתלולית ענקית של אבנים. זהו מבנה מאורך (38*11 מטר), שבצדו הדרומי היו פתחי כניסה ואשנבי אור או ירי. השתמר היטב בור מים גדול, שנבנה בפינתו הצפון-מערבית. ניתן להיכנס לתוכו אם נרד מהרחבה מערבה (ליד עץ תות), ולאחר כ-10 מטר נראה מדרום (שמאל) את הפתח לבור. זהו חלל גדול, חלקו חצוב בסלע וחלקו בנוי ומקורה בקמרונות. בקצהו השמאלי יש פתח לחדר נוסף, שבו השתמרו הטיח ופתח השאיבה בגג.
באתר השתמרה גם בריכה גדולה מאד לאגירת מים, הראויה לביקור. מהרחבה חוזרים מזרחה, ופונים צפונה (שמאלה); לאתר כ-40 מטר מתעקלת הדרך שמאלה, במורד הגבעה; אנו נמשיך ישר צפונה בין העצים, ולאחר כ-20 מטר נגיע לבריכה. הבריכה חצובה בתחתיתה בסלע, קירותיה בנויים ומטוייחים היטב. הטיח והחרסים המשובצים בו מאפשרים לתארך את בנייתה לשלהי התקופה הביזאנטית. ממדיה כ-15*10 מטר. בפינה הדרום-מזרחית יש גרם מדרגות לירידה לתוכה. מהמזרח מגיעה תעלה בנויה, שבה הוזרמו מים ממדרון הגבעה, עברו דרך בור קטן להשקעת הלכלוך ונשפכו לבריכה דרך משפך בנוי ומטויח בקיר המזרחי שלה. בריכות אגירה כאלה ידועות מאתרים רבים, הן קדומים והן כפרים ערביים המשתמשים בהן גם כיום.
הכפר הערבי קולה שימש כבסיס של חסן סלמה, מראשי הכנופיות הערביות, שנאלץ לברוח לסוריה ומשם לעירק, ובסוף 1944 הוצנח ע"י מטוס גרמני בסביבות יריחו. במלחמת העצמאות היה מנהיג הכוחות הערביים, שפעלו באזור רמלה-לוד, עד אשר נהרג.
בגבעה, אשר ממזרח לחורשה בה נמצאים שרידי הכפר, ניצבת אנדרטה לזכר חיילי צה"ל, שנפלו במבצע דני. על האנדרטה חקוקים שמות הנופלים והכתובת: "כאן נפלו בקרב ביום ט' בתמוז תש"ח כוח גיבורי ישראל. צבא הגנה לישראל גדוד 32". אולם יש לציין, כי בקרבות קולה נפלו 32 לוחמים: 28 מגדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני וארבעה מגדוד 33.
בצומת הכביש ראש העין-בן שמן והכביש המוביל לבית אריה ניצבת אנדרטת חטיבת אגרוף ורומח, שהוקמה ב-1952 כחטיבת חי"ר מילואים, ובשנת 1954 הוסבה לחטיבת שריון. באנדרטה מונצחים 132 חללי החטיבה, שנפלו במערכות ישראל. האנדרטה הוקמה בסיני בצד כביש רפידים-טסה. עם פינוי סיני הועברה למקומה זה ונחנכה בשנת 1982.
מתוך: מאיר אהרוני, 1991, אישים ומעשים בפתח-תקוה והסביבה.
מסביב נראים שרידי בתיו של הכפר הערבי ובוסתניו - תות, גפן, תאנה וצבר, ובורות מים עתיקים. בור אחד מצוי ממש במרכז הרחבה, ובור נוסף - בשוליים הדרומיים (מסומן בצבע אדום "שלי"). זהו בור חצוב בסלע ומטויח, מקורה בלוחות אבן גדולים במיוחד, ונראה קצה התעלה שהזרימה לתוכו את מי הגשמים.
שני מבנים קדומים, מהתקופה הצלבנית, מצויים מדרום לרחבה: מגדל ומבנה מנהלי. המגדל נראה היטב מרחוק, שכן השתמר לגובה של 12 נדבכים בנויים אבנים גדולות, חלקן בעלות זיז בולט האופייני לבנייה הצלבנית. ממדי המגדל 17.5*13.5 מטר, וגובהו 8 מטר. כיום השתמר היטב רק חלקו הצפוני, שבו נראים הגג המקומר ואשנב ירי, ההולך וצר כלפי חוץ. הכניסה למגדל היתה מדרום. לרגליו, מדרום-מזרח, נראה פתח של מערה גדולה (10*8 מטר) חצובה בסלע, שפתחה וחלק מדפנותיה בנויים אבני גזית. שרידי טיח ופתח עגול בתקרה מרמזים, שלפנינו בור מים.
המבנה המנהלי מצוי מצפון למגדל, בינו לבין הרחבה, ונראה כיום כתלולית ענקית של אבנים. זהו מבנה מאורך (38*11 מטר), שבצדו הדרומי היו פתחי כניסה ואשנבי אור או ירי. השתמר היטב בור מים גדול, שנבנה בפינתו הצפון-מערבית. ניתן להיכנס לתוכו אם נרד מהרחבה מערבה (ליד עץ תות), ולאחר כ-10 מטר נראה מדרום (שמאל) את הפתח לבור. זהו חלל גדול, חלקו חצוב בסלע וחלקו בנוי ומקורה בקמרונות. בקצהו השמאלי יש פתח לחדר נוסף, שבו השתמרו הטיח ופתח השאיבה בגג.
באתר השתמרה גם בריכה גדולה מאד לאגירת מים, הראויה לביקור. מהרחבה חוזרים מזרחה, ופונים צפונה (שמאלה); לאתר כ-40 מטר מתעקלת הדרך שמאלה, במורד הגבעה; אנו נמשיך ישר צפונה בין העצים, ולאחר כ-20 מטר נגיע לבריכה. הבריכה חצובה בתחתיתה בסלע, קירותיה בנויים ומטוייחים היטב. הטיח והחרסים המשובצים בו מאפשרים לתארך את בנייתה לשלהי התקופה הביזאנטית. ממדיה כ-15*10 מטר. בפינה הדרום-מזרחית יש גרם מדרגות לירידה לתוכה. מהמזרח מגיעה תעלה בנויה, שבה הוזרמו מים ממדרון הגבעה, עברו דרך בור קטן להשקעת הלכלוך ונשפכו לבריכה דרך משפך בנוי ומטויח בקיר המזרחי שלה. בריכות אגירה כאלה ידועות מאתרים רבים, הן קדומים והן כפרים ערביים המשתמשים בהן גם כיום.
הכפר הערבי קולה שימש כבסיס של חסן סלמה, מראשי הכנופיות הערביות, שנאלץ לברוח לסוריה ומשם לעירק, ובסוף 1944 הוצנח ע"י מטוס גרמני בסביבות יריחו. במלחמת העצמאות היה מנהיג הכוחות הערביים, שפעלו באזור רמלה-לוד, עד אשר נהרג.
בגבעה, אשר ממזרח לחורשה בה נמצאים שרידי הכפר, ניצבת אנדרטה לזכר חיילי צה"ל, שנפלו במבצע דני. על האנדרטה חקוקים שמות הנופלים והכתובת: "כאן נפלו בקרב ביום ט' בתמוז תש"ח כוח גיבורי ישראל. צבא הגנה לישראל גדוד 32". אולם יש לציין, כי בקרבות קולה נפלו 32 לוחמים: 28 מגדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני וארבעה מגדוד 33.
בצומת הכביש ראש העין-בן שמן והכביש המוביל לבית אריה ניצבת אנדרטת חטיבת אגרוף ורומח, שהוקמה ב-1952 כחטיבת חי"ר מילואים, ובשנת 1954 הוסבה לחטיבת שריון. באנדרטה מונצחים 132 חללי החטיבה, שנפלו במערכות ישראל. האנדרטה הוקמה בסיני בצד כביש רפידים-טסה. עם פינוי סיני הועברה למקומה זה ונחנכה בשנת 1982.
מתוך: מאיר אהרוני, 1991, אישים ומעשים בפתח-תקוה והסביבה.