שכונות, רחובות ואתרים
מגדל צדק (מעבר אפק)
גוש המבנים המבוצר של מגדל צדק מתנשא מדרום-מזרח לראש העין, על גבעה גבוהה המקנה לו תצפית נפלאה, הן על מישור החוף והן על הרי שומרון.
בגבעה מצפון נראה קבר שייח' קטן.
במכלול המבנים ניכר ההבדל בין החלקים הקדומים, הבנויים מאבנים עתיקות וכהות יותר, לבין הבניינים החדשים מהמאות י"ט-כ', שאבניהם בהירות מאד וקטנות יחסית, וגגותיהם מחוזקים בפסי ברזל של מסילת רכבת. אלו נבנו בידי צאדק, תקיף ערבי, שחי כאן במאה הי"ט, ובידי תושבי הכפר הערבי. בעלותנו למעלה נגיע לגוש מבנים נפרד, קטן יותר, הנמצא מימין, ובו פתח מקושט בגילופים באבן (חלק מהאבנים המגולפות נשדד). מימין, ממערב, נראה חלק מבנה קדום יותר, מאבנים כהות, שהמבנה החדש נבנה עליו. מכאן יש תצפית יפה לכיוון מערב וצפון-מערב, לעבר פ"ת וכ"ס. הדרך ממשיכה לעלות לעבר גוש המבנים המרכזי. בהביטנו בו מבחוץ, מצפון, נבחין היטב, שחלקו הימני התחתון קדום יותר - זהו חלק מהמגדל הצלבני של מירבל. המבנה העות'מאני החדש נבנה משמאל (ממזרח) לו ועל גביו, לגובה שלוש קומות לפחות.
ניכנס בדרך אל החצר הפנימית של המבנים, בפתח שנפרץ בקיר הצפוני. מימיננו נראית חזית המגדל הצלבני הגדול. הוא נבנה מאבני גזית עתיקות גדולות מאד, והשתמר בפינה הדרום-מזרחית שלו לגובה של 22 נדבכים, שאבניהם הולכות וקטנות. נכנסים אליו בפתח בנוי היטב, שאבן המשקוף העצומה שלו נשדדה מכנסייה או ממבנה קבורה ביזאנטי. בתוך "טבלת אזניים" חקוקה בו כתובת יוונית, שתרגומה:
"מקום מות קדושים של הקדוש קיריקוס". בפתח נבחין בסידורי הנעילה של הדלת, ובעוביים העצום של הקירות - למעלה משני מטר. המגדל החשוך, שממדיו הפנימיים כ-8*8 מטר, מקורה בגג קמרון מאבנים קטנות - אולי מאוחר למגדל עצמו. בקירות המערבי והמזרחי הותקנו אשנבים לאור ולירי, ההולכים וצרים כלפי חוץ. צמוד לקיר המערבי מצוי גרם מדרגות, שבו עלו לקומה השנייה ולגג.
בחוזרנו לחצר נראה היטב כיצד נבנו הקמרונות העות'מאניים אל ועל גבי המבנה הצלבני הקדום. באגף הדרומי של החצר נראים משמאל קמרונות קדומים יותר, אולי צלבניים או ממלוכיים. מימין נבנה בקיר הדרומי גרם מדרגות, שבו עלו מהחצר אל גג הקומה הראשונה. מכאן יש תצפית יפה דרומה, לעבר המחצבות ואזור רמלה. באגף המזרחי של החצר נראה פתח מעוטר בגילופי אבן. דרכו נחצה אגף זה ומבעד לפירצה בקיר החיצוני המזרחי נזכה בתצפית לעבר הרי שומרון. לרגלינו ניתן להבחין בכבשני סיד עות'מאניים. גם באגף זה, בחדריו הצפוניים, יש יסודות עתיקים יותר. בחדר הפינתי הדרום-מזרחי יש (משמאל) גרם מדרגות, המוביל לקומה השנייה של האגף המזרחי.
ממזרח למגדל אפק נמצאות מחצבות מגדל צדק, שסיפקו החל משנות ה-20 חומר גלם לבניית בתי ת"א. המחצבות היו בבעלות יהודית. במאורעות תרצ"ו חדרו לכאן כנופיות ערביות ופגעו בכבשן הסיד ובמבני המחצבה. עקב התנכלויות בלתי פוסקות לפועלים היהודיים ניטשו המחצבות. בראשית 1937 דחקו נוטרים מההגנה, ובראשם יצחק שדה, את הכנופיות הערביות מן המקום והפעילו מחדש את המחצבה.
בשנות ה-40 נוסו במחצבות חומרי נפץ של תע"ש. לאחר ה-29.11.1947 שבתו המחצבות וב-20.7.1948 חזרו לכאן כוחותינו במסגרת מבצע בתק. כוח מחטיבת אלכסנדרוני תקף את הכפר ממזרח. חלק מן הכוח תפס את הכפר בגבעה הדרומית בעוד שחלק נוסף תפס את קבר השייח' אשר מצפון לכפר. גבעת קבר השייח' היתה בעלת חשיבות אסטרטגית רבה, שכן היא שולטת על ראש העין ועל השלוחה המובילה לכפר קאסם. הכוח בכפר הופגז מכפר קאסם וגם בידי שריוניות עירקיות, שפעלו מתוך מבנים של מחנה הצבא הבריטי, שהיה בראש העין. למרות כל זאת התבסס הכוח במקום, ומגדל צדק נותרה בידינו. עד למלחמת ששת הימים עבר בקירבת מגדל צדק קו שביתת הנשק עם הירדנים.
מתוך: מאיר אהרוני, 1991, אישים ומעשים בפתח-תקוה והסביבה.
בגבעה מצפון נראה קבר שייח' קטן.
במכלול המבנים ניכר ההבדל בין החלקים הקדומים, הבנויים מאבנים עתיקות וכהות יותר, לבין הבניינים החדשים מהמאות י"ט-כ', שאבניהם בהירות מאד וקטנות יחסית, וגגותיהם מחוזקים בפסי ברזל של מסילת רכבת. אלו נבנו בידי צאדק, תקיף ערבי, שחי כאן במאה הי"ט, ובידי תושבי הכפר הערבי. בעלותנו למעלה נגיע לגוש מבנים נפרד, קטן יותר, הנמצא מימין, ובו פתח מקושט בגילופים באבן (חלק מהאבנים המגולפות נשדד). מימין, ממערב, נראה חלק מבנה קדום יותר, מאבנים כהות, שהמבנה החדש נבנה עליו. מכאן יש תצפית יפה לכיוון מערב וצפון-מערב, לעבר פ"ת וכ"ס. הדרך ממשיכה לעלות לעבר גוש המבנים המרכזי. בהביטנו בו מבחוץ, מצפון, נבחין היטב, שחלקו הימני התחתון קדום יותר - זהו חלק מהמגדל הצלבני של מירבל. המבנה העות'מאני החדש נבנה משמאל (ממזרח) לו ועל גביו, לגובה שלוש קומות לפחות.
ניכנס בדרך אל החצר הפנימית של המבנים, בפתח שנפרץ בקיר הצפוני. מימיננו נראית חזית המגדל הצלבני הגדול. הוא נבנה מאבני גזית עתיקות גדולות מאד, והשתמר בפינה הדרום-מזרחית שלו לגובה של 22 נדבכים, שאבניהם הולכות וקטנות. נכנסים אליו בפתח בנוי היטב, שאבן המשקוף העצומה שלו נשדדה מכנסייה או ממבנה קבורה ביזאנטי. בתוך "טבלת אזניים" חקוקה בו כתובת יוונית, שתרגומה:
"מקום מות קדושים של הקדוש קיריקוס". בפתח נבחין בסידורי הנעילה של הדלת, ובעוביים העצום של הקירות - למעלה משני מטר. המגדל החשוך, שממדיו הפנימיים כ-8*8 מטר, מקורה בגג קמרון מאבנים קטנות - אולי מאוחר למגדל עצמו. בקירות המערבי והמזרחי הותקנו אשנבים לאור ולירי, ההולכים וצרים כלפי חוץ. צמוד לקיר המערבי מצוי גרם מדרגות, שבו עלו לקומה השנייה ולגג.
בחוזרנו לחצר נראה היטב כיצד נבנו הקמרונות העות'מאניים אל ועל גבי המבנה הצלבני הקדום. באגף הדרומי של החצר נראים משמאל קמרונות קדומים יותר, אולי צלבניים או ממלוכיים. מימין נבנה בקיר הדרומי גרם מדרגות, שבו עלו מהחצר אל גג הקומה הראשונה. מכאן יש תצפית יפה דרומה, לעבר המחצבות ואזור רמלה. באגף המזרחי של החצר נראה פתח מעוטר בגילופי אבן. דרכו נחצה אגף זה ומבעד לפירצה בקיר החיצוני המזרחי נזכה בתצפית לעבר הרי שומרון. לרגלינו ניתן להבחין בכבשני סיד עות'מאניים. גם באגף זה, בחדריו הצפוניים, יש יסודות עתיקים יותר. בחדר הפינתי הדרום-מזרחי יש (משמאל) גרם מדרגות, המוביל לקומה השנייה של האגף המזרחי.
ממזרח למגדל אפק נמצאות מחצבות מגדל צדק, שסיפקו החל משנות ה-20 חומר גלם לבניית בתי ת"א. המחצבות היו בבעלות יהודית. במאורעות תרצ"ו חדרו לכאן כנופיות ערביות ופגעו בכבשן הסיד ובמבני המחצבה. עקב התנכלויות בלתי פוסקות לפועלים היהודיים ניטשו המחצבות. בראשית 1937 דחקו נוטרים מההגנה, ובראשם יצחק שדה, את הכנופיות הערביות מן המקום והפעילו מחדש את המחצבה.
בשנות ה-40 נוסו במחצבות חומרי נפץ של תע"ש. לאחר ה-29.11.1947 שבתו המחצבות וב-20.7.1948 חזרו לכאן כוחותינו במסגרת מבצע בתק. כוח מחטיבת אלכסנדרוני תקף את הכפר ממזרח. חלק מן הכוח תפס את הכפר בגבעה הדרומית בעוד שחלק נוסף תפס את קבר השייח' אשר מצפון לכפר. גבעת קבר השייח' היתה בעלת חשיבות אסטרטגית רבה, שכן היא שולטת על ראש העין ועל השלוחה המובילה לכפר קאסם. הכוח בכפר הופגז מכפר קאסם וגם בידי שריוניות עירקיות, שפעלו מתוך מבנים של מחנה הצבא הבריטי, שהיה בראש העין. למרות כל זאת התבסס הכוח במקום, ומגדל צדק נותרה בידינו. עד למלחמת ששת הימים עבר בקירבת מגדל צדק קו שביתת הנשק עם הירדנים.
מתוך: מאיר אהרוני, 1991, אישים ומעשים בפתח-תקוה והסביבה.