שכונות, רחובות ואתרים
אתר ירקונים
על גדתו הדרומית של הירקון, לרגלי הסוללה של הכביש מצומת גהה לצומת ירקון (המשכו של כביש חוצה שומרון), ניצבת אבן כורכר גדולה, המשמשת כציון לזכר התיישבות הירקונים.
את האדמות במקום קנו ראשוני פ"ת, שרצו להרחיב את יישובם ולבססו. כך ניקנו מן הסוחר הנוצרי טיאן 8,500 דונם באזור אומלבס והירקון במחיר שישים אלף פרנק. קוני הנחלה, נוטמן, סלומון וגרינגרט, נטלו על עצמם סיכון רב, שכן לא היה כל ביטחון, שיימצאו קונים לכל החלקות.
מרבית הקונים היו חסרי כל מושג בעבודה החקלאית וחסרי אמצעים כספיים מספיקים. המתיישבים החדשים באו ברובם מן השכבה הדלה של ירושלים, וחלקם הניכר נמנה עם חוגים חרדיים קיצוניים. לאחר חג הפסח שנת תר"מ הגיעו המתנחלים החדשים אל אדמותיהם, אולם במקום לחזק את היישוב הקטן הביא הדבר לשרשרת ארוכה של מחלוקות, סכסוכים וחוסר אמון, שהלכו והחריפו בין הוותיקים (מייסדי פ"ת), שהקימו את בתיהם על הגבעה (כיום אזור כיכר המייסדים), לבין החדשים, שרובם התיישבו על גדות הירקון ולכן כונו בשם "ירקונים". בין הוותיקים לחדשים היו קיימים הבדלי השקפות ניכרים בענייני דת ואורח חיים. המייסדים הזהירו את המתיישבים החדשים לבל יסמכו על עזרה מבחוץ וכל מי שירגיש, כי אין בידו למלא אחר התחייבויותיו הכספיות, מוטב כי יסתלק לגמרי מן הקנייה. רק 16 חברים חדשים פרעו את מלוא חובם. גוטמן וסלומון כמעט שנתרוששו, כיוון שנאלצו לכסות מכיסם את החובות לטיאן. הם פנו ל"דין תורה" בירושלים, אך גם הפסיקה, כי יש לשלם להם את החובות, לא עזרה. החיכוכים הגיעו לשיא, כאשר עמדו להתיישב בפ"ת, ואז נסתבר להם, כי קנייתם כללה רק את האדמות באזור הירקון, ואם ברצונם לבנות בתים גם על הגבעה בפ"ת - עליהם לרכוש חלקות נפרדות. חשדותיהם בכוונות גוטמן וסלומון גברו, והם טענו כי הונו אותם. "אנשי הגבעה", כלומר המייסדים, ניסו לשכנע את הירקונים לבל יקימו את בתיהם על גדות הירקון ולבל ישתו ממי הנחל מחשש למחלות. אולם אזהרותיהם נפלו על אוזניים אטומות. בקיץ תר"מ הקימו על גדות הירקון את בתיהם, ופ"ת נחלקה ל-20 משפחות, אשר ישבו על הגבעה, ול-15 משפחות, שהתיישבו על גדות הירקון.
בראשית דרכם ראו הירקונים ברכה בעמלם. אולם בשלהי קיץ תר"מ החלו להתקיים אזהרותיהם של "אנשי הגבעה". באזור פרצה הקדחת בכל עוזה. גם המתיישבים על הגבעה סבלו ממנה, אך בעיקר נפגעו הירקונים. רבים מהם חלו, אחדים מצאו את מותם במקום. כאשר רבו החולים וחללי הקדחת, החל חלק מהם עוזב את המקום, אך למרות זאת היו ביניהם, שנאחזו במקום בשארית כוחותיהם. חלקם עיבד את אדמתו בין התקף אחד של הקדחת למשנהו.
בראשית החורף ניתקו גשמי זעף ושטפונות את הירקונים מן המושבה, ואי אפשר היה להחיש אליהם תרופות, מזון ועזרה. בקתות הטין החלו להיסדק, להתערער ולהתמוטט, הגברים החזקים מבין הירקונים הצטיידו במוטות ובחבלים, קשרו עצמם איש לרעהו, וכך עברו מבקתה לבקתה והעבירו על כתפיהם את הנשים, הזקנים והטף אל אחד מבתי האבן, בו התרכזו. בבוקר היום החמישי, כשפסקו הגשמים, הגיעו הירקונים אל הגבעה, כשהם נבוכים ומיואשים. כשחזרו למקום מושבם הסתבר, כי עקב הגשמים והשטפונות נבקעו הבתים והבקתות ללא תקנה, ומה שלא עשתה הקדחת הממארת וגשמי העוז, עשו הקירות הסדוקים והמטים ליפול. היישוב על הירקון לא שוקם עוד. עם הזמן נהרסו שרידיו. כאשר נסלל כביש חוצה שומרון לעבר צומת מורשה, כיסו שפכי הסוללה, עליה עובר הכביש, את השרידים המועטים.
מתוך: מאיר אהרוני, 1991, אישים ומעשים בפתח-תקוה והסביבה.
את האדמות במקום קנו ראשוני פ"ת, שרצו להרחיב את יישובם ולבססו. כך ניקנו מן הסוחר הנוצרי טיאן 8,500 דונם באזור אומלבס והירקון במחיר שישים אלף פרנק. קוני הנחלה, נוטמן, סלומון וגרינגרט, נטלו על עצמם סיכון רב, שכן לא היה כל ביטחון, שיימצאו קונים לכל החלקות.
מרבית הקונים היו חסרי כל מושג בעבודה החקלאית וחסרי אמצעים כספיים מספיקים. המתיישבים החדשים באו ברובם מן השכבה הדלה של ירושלים, וחלקם הניכר נמנה עם חוגים חרדיים קיצוניים. לאחר חג הפסח שנת תר"מ הגיעו המתנחלים החדשים אל אדמותיהם, אולם במקום לחזק את היישוב הקטן הביא הדבר לשרשרת ארוכה של מחלוקות, סכסוכים וחוסר אמון, שהלכו והחריפו בין הוותיקים (מייסדי פ"ת), שהקימו את בתיהם על הגבעה (כיום אזור כיכר המייסדים), לבין החדשים, שרובם התיישבו על גדות הירקון ולכן כונו בשם "ירקונים". בין הוותיקים לחדשים היו קיימים הבדלי השקפות ניכרים בענייני דת ואורח חיים. המייסדים הזהירו את המתיישבים החדשים לבל יסמכו על עזרה מבחוץ וכל מי שירגיש, כי אין בידו למלא אחר התחייבויותיו הכספיות, מוטב כי יסתלק לגמרי מן הקנייה. רק 16 חברים חדשים פרעו את מלוא חובם. גוטמן וסלומון כמעט שנתרוששו, כיוון שנאלצו לכסות מכיסם את החובות לטיאן. הם פנו ל"דין תורה" בירושלים, אך גם הפסיקה, כי יש לשלם להם את החובות, לא עזרה. החיכוכים הגיעו לשיא, כאשר עמדו להתיישב בפ"ת, ואז נסתבר להם, כי קנייתם כללה רק את האדמות באזור הירקון, ואם ברצונם לבנות בתים גם על הגבעה בפ"ת - עליהם לרכוש חלקות נפרדות. חשדותיהם בכוונות גוטמן וסלומון גברו, והם טענו כי הונו אותם. "אנשי הגבעה", כלומר המייסדים, ניסו לשכנע את הירקונים לבל יקימו את בתיהם על גדות הירקון ולבל ישתו ממי הנחל מחשש למחלות. אולם אזהרותיהם נפלו על אוזניים אטומות. בקיץ תר"מ הקימו על גדות הירקון את בתיהם, ופ"ת נחלקה ל-20 משפחות, אשר ישבו על הגבעה, ול-15 משפחות, שהתיישבו על גדות הירקון.
בראשית דרכם ראו הירקונים ברכה בעמלם. אולם בשלהי קיץ תר"מ החלו להתקיים אזהרותיהם של "אנשי הגבעה". באזור פרצה הקדחת בכל עוזה. גם המתיישבים על הגבעה סבלו ממנה, אך בעיקר נפגעו הירקונים. רבים מהם חלו, אחדים מצאו את מותם במקום. כאשר רבו החולים וחללי הקדחת, החל חלק מהם עוזב את המקום, אך למרות זאת היו ביניהם, שנאחזו במקום בשארית כוחותיהם. חלקם עיבד את אדמתו בין התקף אחד של הקדחת למשנהו.
בראשית החורף ניתקו גשמי זעף ושטפונות את הירקונים מן המושבה, ואי אפשר היה להחיש אליהם תרופות, מזון ועזרה. בקתות הטין החלו להיסדק, להתערער ולהתמוטט, הגברים החזקים מבין הירקונים הצטיידו במוטות ובחבלים, קשרו עצמם איש לרעהו, וכך עברו מבקתה לבקתה והעבירו על כתפיהם את הנשים, הזקנים והטף אל אחד מבתי האבן, בו התרכזו. בבוקר היום החמישי, כשפסקו הגשמים, הגיעו הירקונים אל הגבעה, כשהם נבוכים ומיואשים. כשחזרו למקום מושבם הסתבר, כי עקב הגשמים והשטפונות נבקעו הבתים והבקתות ללא תקנה, ומה שלא עשתה הקדחת הממארת וגשמי העוז, עשו הקירות הסדוקים והמטים ליפול. היישוב על הירקון לא שוקם עוד. עם הזמן נהרסו שרידיו. כאשר נסלל כביש חוצה שומרון לעבר צומת מורשה, כיסו שפכי הסוללה, עליה עובר הכביש, את השרידים המועטים.
מתוך: מאיר אהרוני, 1991, אישים ומעשים בפתח-תקוה והסביבה.