שכונות, רחובות ואתרים

הבאר הראשונה נחפרה ב-1878. הקבלנים חשבו, שימצאו מים בעומק של 18-16 מ', ועל סמך זה קבעו את המחיר, שדרשו ממייסדי פ"ת. אולם כשהגיעו לעומק 18 מ' ומים לא נמצאו, ביטלו את החוזה ועמדו לשוב ליפו. יהודה ראב בזכרונותיו מספר: "החלטנו, אפוא, להמשיך לעבוד בעצמנו. משראו זאת הקבלנים - התפשרו עמנו והסכימו להמשיך בעבודה יומית. בו ביום נשלתי נעלי מעל רגלי וארד בחבל הבארה, ובמשך שבועיים ימים חפרתי בה עד אשר מצאנו מים בעומק של 25 מ' לערך (ספר היובל של פ"ת מציין, כי המים נתגלו בעומק של 21 מ'). יום חג היה לנו היום הזה, והערבים ביקשו מיד "בקשיש" כ"שכר בשורה". בשכר זה יעצו לנו לשאוב מבתולי מי הבאר ולהובילם שי לנשותינו, סגולה להריון ולפריון..."
המים נמצאו ביום א' כסלו תרל"ט. תחילה שאבו את המים בדלי ובחבל, ובהמשך השנים התקינו במקום משאבות משוכללות יותר. כיום הבאר סגורה וסתומה, ועל מקומה עומד קיוסק או דוכן של מפעל הפיס, סמוך לתחנת מוניות "המקדים".

מתוך: מאיר אהרוני, 1991, אישים ומעשים בפתח-תקוה והסביבה.