שכונות, רחובות ואתרים
מזור
המאוזוליאום (מבנה קבורה) של מזור ניצב במלוא פארו לצד "כביש המחצבות" ראש העין-לוד, כשני קילומטרים מדרום לנחשונים (נ.צ. 1451/1615). הוא מצוי בשוליים הדרום-מערביים של חורבת יישוב עתיק (חורבת מזור, בערבית מזרעה), ובה שרידי מבנים ומיתקנים חקלאיים, קברים ובורות מים. היישוב התקיים למן התקופה הרומית ועד העות'מאנית.
מבנה הקבורה, היחיד בארץ שהשתמר כך כמעט בשלמותו, ניצב כיום (1990) בתוך מתחם מגודר ולצידו שלט הסבר של רשות העתיקות. במתחם עצמו נראים בורות מים אחדים וקברים, החצובים בסלע.
המבנה עצמו (ממדיו 10.20*9.40 מ' וגובהו 4.80 מ') כולל כניסה מפוארת ושני חדרים - גדול וקטן. הכניסה דרך חזית, הדומה לחזית של מקדש יווני-רומי: בפינות ניצבות שתי אומנות מרובעות, ושני עמודים עגולים יוצרים שלושה פתחי כניסה. בראש העמודים והאומנות מונחות כותרות קורינתיות, המעוטרות בדגם של עלי אקאנטוס (קוציץ סורי), ועליהן קורות אבן מגולפות, הנושאות את לוחות הקרוי של הגג, העשויים אבן. הקירות והרצפה צופו בטיח. למבנה נכנסו בפתח בנוי, שמזוזותיו ומשקופו בולטים החוצה. בפתח נותרו שקעים לציר הדלת (שהיתה עשויה כנראה אבן) ולסידורים לנעול אותה מבפנים.
בחדר הגדול, ששימש לקבורה, נראים בסיסיהם של שני ארונות קבורה (סרקופגים) מאבן. הגג עשוי גם הוא מלוחות אבן ארוכים מאד, הנשענים על שתי קשתות. האור חודר דרך אשנבים קטנים. בתקופה הממלוכית שברו המוסלמים את הסרקופגים, הניחו רצפה חדשה ובנו בקיר הדרומי גומחת תפילה (מחראב), בהופכם את המבנה לקבר קדוש. הם קראו לו "מקאם נבי יחיא" - המקום הקדוש של הנביא יחיא, הוא יוחנן הקדוש. הם פרצו פתח בקיר המזרחי, שדרכו ניתן לחדור גם היום אל החדר הקטן.
בחדר הקטן נבנה גרם של מדרגות אבן, ששמונה מהן השתמרו. הן הובילו אל פתח בראש הקיר המזרחי, ששוחזר בטעות כחלון, דוגמת שני חלונות שלצידו (טעות נפוצה היא, שהמדרגות הובילו לפתח בגג, ולא כך הוא). בקירות החדר הותקנו כ-60 תאים קטנים, המאפיינים "קולומבריום" (שובך יונים בלטינית). קיים ויכוח בין החוקרים אם התאים שימשו לגידול יונים (לבשר, לשימוש בזבל או, כמו במבנה הקבורה שלנו, כיוון שהיונים סימלו את הנפש) או להטמנת אפר של נפטרים, שגופם נשרף (מנהג האסור על יהודים).
כדי למנוע שוד הקברים והחפצים היקרים, שהונחו בהם, נקטו כאן בשיטה מיוחדת במינה: אדם נשאר בתוך חדר הקבורה בתום ביקור או הלוויה, ונעל את הדלת מבפנים. בעזרת סולם הוא עבר אל החדר הקטן דרך פתח קטן, המצוי גבוה בראש הקיר המפריד בין החדרים. שם טיפס במדרגות האבן, יצא בעד הפתח שבראש הקיר החיצוני המזרחי של המבנה, סגר אותו בדלת עץ (נותרו שקעים לציר ולבריח) וירד בסולם למטה. כדי לפתוח את המבנה נכנסו בדרך דומה, בכיוון הפוך. המקום והמבנה ראויים מאד לביקור.
מתוך: שרה ומאיר אהרוני (עורכים), 1991, אישים ומעשים בפתח-תקוה והסביבה, הוצאת מקסם בע"מ.
מבנה הקבורה, היחיד בארץ שהשתמר כך כמעט בשלמותו, ניצב כיום (1990) בתוך מתחם מגודר ולצידו שלט הסבר של רשות העתיקות. במתחם עצמו נראים בורות מים אחדים וקברים, החצובים בסלע.
המבנה עצמו (ממדיו 10.20*9.40 מ' וגובהו 4.80 מ') כולל כניסה מפוארת ושני חדרים - גדול וקטן. הכניסה דרך חזית, הדומה לחזית של מקדש יווני-רומי: בפינות ניצבות שתי אומנות מרובעות, ושני עמודים עגולים יוצרים שלושה פתחי כניסה. בראש העמודים והאומנות מונחות כותרות קורינתיות, המעוטרות בדגם של עלי אקאנטוס (קוציץ סורי), ועליהן קורות אבן מגולפות, הנושאות את לוחות הקרוי של הגג, העשויים אבן. הקירות והרצפה צופו בטיח. למבנה נכנסו בפתח בנוי, שמזוזותיו ומשקופו בולטים החוצה. בפתח נותרו שקעים לציר הדלת (שהיתה עשויה כנראה אבן) ולסידורים לנעול אותה מבפנים.
בחדר הגדול, ששימש לקבורה, נראים בסיסיהם של שני ארונות קבורה (סרקופגים) מאבן. הגג עשוי גם הוא מלוחות אבן ארוכים מאד, הנשענים על שתי קשתות. האור חודר דרך אשנבים קטנים. בתקופה הממלוכית שברו המוסלמים את הסרקופגים, הניחו רצפה חדשה ובנו בקיר הדרומי גומחת תפילה (מחראב), בהופכם את המבנה לקבר קדוש. הם קראו לו "מקאם נבי יחיא" - המקום הקדוש של הנביא יחיא, הוא יוחנן הקדוש. הם פרצו פתח בקיר המזרחי, שדרכו ניתן לחדור גם היום אל החדר הקטן.
בחדר הקטן נבנה גרם של מדרגות אבן, ששמונה מהן השתמרו. הן הובילו אל פתח בראש הקיר המזרחי, ששוחזר בטעות כחלון, דוגמת שני חלונות שלצידו (טעות נפוצה היא, שהמדרגות הובילו לפתח בגג, ולא כך הוא). בקירות החדר הותקנו כ-60 תאים קטנים, המאפיינים "קולומבריום" (שובך יונים בלטינית). קיים ויכוח בין החוקרים אם התאים שימשו לגידול יונים (לבשר, לשימוש בזבל או, כמו במבנה הקבורה שלנו, כיוון שהיונים סימלו את הנפש) או להטמנת אפר של נפטרים, שגופם נשרף (מנהג האסור על יהודים).
כדי למנוע שוד הקברים והחפצים היקרים, שהונחו בהם, נקטו כאן בשיטה מיוחדת במינה: אדם נשאר בתוך חדר הקבורה בתום ביקור או הלוויה, ונעל את הדלת מבפנים. בעזרת סולם הוא עבר אל החדר הקטן דרך פתח קטן, המצוי גבוה בראש הקיר המפריד בין החדרים. שם טיפס במדרגות האבן, יצא בעד הפתח שבראש הקיר החיצוני המזרחי של המבנה, סגר אותו בדלת עץ (נותרו שקעים לציר ולבריח) וירד בסולם למטה. כדי לפתוח את המבנה נכנסו בדרך דומה, בכיוון הפוך. המקום והמבנה ראויים מאד לביקור.
מתוך: שרה ומאיר אהרוני (עורכים), 1991, אישים ומעשים בפתח-תקוה והסביבה, הוצאת מקסם בע"מ.