שכונות, רחובות ואתרים

ממוקמת ברח' ברון הירש.
ספורה של מאפייה זו קשור בקורותיה של משפ' בומביי, שהגיעה מפרס. מרדכי, אבי המשפחה, רצה להקים של מאפייה, אך נתקל בקשיים בעיקר בגלל חוסר רצונם האיכרים למכור לו חלקת אדמה להקמת המאפייה מחשש לעשן ולכלוך. מה גם, שנשות המושבה נהגו לאפות בעצמן בטבון בחצר. משפחת גרף מכרה את חלקת החצר האחורית לבומבי ובה הקימה המשפחה את ביתה ואת המאפייה. המאפייה נבנתה מלבני טיט וקש, והתנורים הוסקו בעצים שקוששו בפרדסים. פעמיים בשבוע היה עובר מרדכי עם עגלתו, ואוסף ה"טבלות" - תבניות הפח הבצק שהיו מכינות הנשים, ולאחר שנאפו החזירן לבעליהן. בשבת, בתום התפילה, נהגו לבוא ולאסוף את סירי החמין, שהוכנסו לתנור בליל שבת. לקראת פסח הוצאו בני המשפחה מהבית שעמד בסמוך למאפייה, ועברו להתגורר בבניין מלבני קש בחצר. הבית נועד לצרכי לישת המצות ואחסנתן עד לפני הסדר. כל אשה מהמושבה נתנה סדין נקי, בסדין זה נצררו המצות. תלמידי ביה"ס והגנים נהגו לבוא ולראות את מלאכת הכנת המצות.
המאפייה פעלה עד שנת 1940. בשנה זו החלה אספקת לחם סדירה ומאפיות חדשות קמו.

בחצר זו קיימים 3 מבנים:
1. בית משפחת בומביי - מבנה בנוי לבני כורכר בחלקו בעל שני חדרים המשמשים כמחסנים לרוכלים הסמוכים.
2.מבנה המאפייה - בניין שיסודותיו אבן, ומעליהן הונחו לבניטיט וקש. רוב המבנה הרוס, אך ניתן להבחין היטב בתנוריםובארובה שמזדקרת לגובה רב.
3. מבנה טיט וקש - נמצא בקצה החצר, מדופן ביריעות פח. מבנה זה שימש את משפחת בומביי לקראת הכנת המצות. בחצר, מבנה קטן נוסף, שמשמש כשירותים. החצר מלוכלכת ומוזנחת.