סיפור הקמת קופת חולים כללית מתחיל בפרדסי פתח-תקוה. בשנת 1911 אחד מחלוצי המושבה, ברוך פריבר, נפצע קשה במהלך עבודתו בבית המשאבה בפרדס. גלגל התנופה הכבד של המשאבה גדע את ידו. פריבר הפצוע הובהל לבית החולים "שערי ציון" ביפו.
אנשי היישוב הגיעו למסקנה שצריך לאסוף כספים להמשיך את הטיפול בפריבר ובשיקומו. כל פועל תרם גרוש לקופה המשותפת. התאונה של פריבר השפיעה על הפועלים והעמידה בפניהם במלוא חריפותה את בעית הבריאות והצורך בארגון השירותים הרפואיים.
בוועידה השנייה של הסתדרות פועלי יהודה שהתקיימה בחנוכה אותה שנה, הוחלט להקים קופת חולים לפועלים. מטרת הקופה: לאפשר לכל פועלי העלייה השנייה שירותי בריאות במחיר שווה לכל נפש. מנהלה הראשון של הקופה היה אליעזר פרלסון.
שנתיים מאוחר יותר כבר פעלה קופת חולים לפועלי יהודה, ובה כמאה וחמישים חברים בשבעה סניפים. במקביל הוקמו שתי קופות חולים נוספות: האחת על-ידי הסדרות הפועלים החקלאיים בשומרון. בשנים הראשונות לא סיפקו קופות החולים שירותי עזרה רפואית בעצמן, אלא פעלו כחברה מבטחת הקושרת בין הפועל המבוטח לבין רופאים ורוקחים פרטיים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, החלו קופות החולים לספק בעצמן שירותי עזרה רפואית. הוקמו חדרי חולים, נשכרו חובשות וסופקו תרופות.
