הרב עובדיה הדאיה זצוק"ל, נולד בשנת תר"ן בעיר ארם צובא היא חלב שבסוריה. בהיותו בן חמש שנים התיישב עם משפחתו בירושלים. קיבל את חינוכו בת"ת "דורש ציון", המשיך בישיבת "חסד אברהם" וב"תפארת ירושלים". היה תלמיד מחכים את רבותיו. מנעוריו היה נוהג לשהות בין כתלי ישיבת מהקובלים חסידי בית אל, מרכז לימוד הקבלה, עד שבתקופה מסויימת עמד בראשה. הרב היה ר"מ (-רב ומחנך) בישיבת פורת יוסף.
בחודש אלול תרצ"ט נבחר לכהן כרב ראשי לעדה הספרדית וחבר הרבנות הראשית בפתח-תקוה. בשנת תשי"א נבחר כחבר בית הדין הגדול בירושלים וחבר מועצת הרבנות הראשית ואזי חזר לעיר חמדתו ירושלים. מספריו: "ישכיל עבדי", "דעה והשכל", "ויקח עובדיהו" (בו מובאות הדרשות המרכזיות שדרש בתקופת רבנותו בעיר, בארבעת שבתות 'ירחי כלה' - שבת שובה, שבת זכור, שבת הגדול ושבת שלפני חג שבועות), "עבד המלך" ו"עבדא דרבנן".
בשנת תש"ח, כאשר נפלה ירושלים העתיקה וישיבת המקובלים עלתה באש, הוא חידש את השיעורים לחכמי המקובלים בבתי כנסת שונים בירושלים, ורק בשנת תשי"ח הצליח לבנות את ישיבת בית אל על גג ביתו - ברחוב רש"י, בשכונת מקור ברוך, שהינו עד היום לתפארת.
ביום שבת, פרשת יתרו עלה לתורה וקרא בעשרת הדברות ובמנחה הלך לבית מדרשו לתפילה וכשחזר ישב לשולחן לימודו. לפתע נשמט הספר מידו, הלך לנוח על מיטתו, ובשנתו יצאה נשמתו בטהרה במיתת נשיקה. הספר אשר נשמט מידו ברגעיו האחרונים רמז כי הוא גמר את חוק לימודיו.
