אישים ומייסדים

הרמב"ם - רבי משה בן מימון, המפורסם שבחכמי היהודים בימי הביניים. נולד בקורדובה שבספרד בשנת 1135 לרבי מימון הדיין, בן למשפחת רבנים המתייחסת עד לר'יהודה הנשיא, עסק בנעוריו גם בחוכמה ובמדעים. הצטיין בייחוד ברפואה. היה רופאו של סלח אל-דין. כתב את אגרת השמד להקלת דינם של האנוסים בספרד. התפרסם כרופא, היה דיין ראשי כ-30 שנה. בנה בתי מדרשאות. חבר את "משנה התורה", "מורה נבוכים" ועוד כשלושים ספרי פרשנות והלכה. הטיף ברבים את תורת ההיגיינה. הטיף לביטול מעמדם המיוחס ושלטונם של החכמים והרבנים, להתרחק מהנאת הציבור ולהתפרנס "מאריגה או מחייטות או נגרות מאשר ממשורת ראש הגולה". נתקבל בכל הדורות ובכל ארצות מזרח ומערב כגדול הפוסקים, ע"י הרבנים הקנאיים והמשכילים כאחד, ואף זכה שי"ג העיקרים שקבע באמונת ישראל נקבעו בכל התפוצות כחלק מתפילת יום יום ("אני מאמין"ו"יגדל").
ר' משה בן מימון נפטר במצרים בשנת 1204. המסורת אומרת שלפי דרישתו הועברה גופתו ממצרים לטבריה, ובה אכן עומד ציון שמצביעים עליו כעל מקום קבורתו.