אישים ומייסדים

יצחק טבנקין (1971-1888), נולד ברוסיה הלבנה. עלה ארצה בשנת 1912, התחנך בחדר ולמד לימודים כלליים בווארשה, וינה וברן. ממייסדי "פועלי ציון" ומפעילי המפלגה בפולין. עבד כפועל חקלאי במרחביה, בכפר-אירה ובכנרת. נמנה עם "הבלתי מפלגתיים" והיה מראשי הסתדרות הפועלים החקלאיים. ממקימי "אחדות העבודה" (1919) והשתתף בוועידת היסוד של הסתדרות העובדים (1920). השתתף בהגנת תל-חי (1920). בשנת 1921 הצטרף ל"גדוד העבודה" והיה ממייסדי קיבוץ "עין-חרוד", ממקימי "הקיבוץ המאוחד" ומנהיגו הרוחני. ממייסדי מפא"י (1930) וממנהיגיה עם בן-גוריון וברל כצנלסון. ב-1948 היה ממקימי מפ"ם. ב-1954 פרש עם "אחדות העבודה" ממפ"ם על רקע חילוקי דעות באשר ליחס כלפי בריה"מ. ממנהיגי "אחדות העבודה" עד יסוד מפלגת העבודה בשנת 1968. אחרי מלחמת ששת הימים הצטרף ל"תנועה למען ארץ-ישראל השלמה". מהאידיאולוגים החשובים של תנועת העבודה בארץ-ישראל. ציר בכל הקונגרסים הציונייםלאחר מלחמת העולם ה-1.
מפרסומיו: "המדינה העברית והדרך אליה" (1944), "החברה הקיבוצית" (1954), "אין לאן לסגת" (1968).