אישים ומייסדים

שמואל יוסף עגנון (1888-1970), נולד בעיירה בוצ'ץ' שבגליציה. שם משפחתו האמיתי היה צ'צ'קס. הוא למד ב"חדר" וספג מהווי החסידות בבית אביו שהוסמך לרבנות, אך עסק במסחר בפרוות.
מגיל צעיר קרא עגנון את יצירות סופרי דור ה"השכלה" ומאוחר יותר למד בכוחות עצמו גרמנית. בהיותו בן 15 פרסם לראשונה יצירה מפרי עטו: פואמה ביידיש. מאז לא חדל לכתוב ולפרסם, אך ספרו הבשל הראשון היה "עגונות" ועל-פיו סיגל לו את שם העט "עגנון", שמאוחר יותר הפך לשם משפחתו.
בשנת 1908 עלה עגנון לארץ והתיישב ביפו, מאוחר יותר עבר להתגורר בירושלים. בשנת 1913 נסע לגרמניה ועסק שם בהוראה, בכתיבת סיפורים ובכינוס ספורי חסידים יחד עם מרטין בובר. ב-1924 פרצה בביתו שריפה שכלתה את ספרייתו, כולל כתבי יד רבים שלו. באותה שנה חזר להתגורר בירושלים וב-1929 נפגע ביתו בידי פורעים ערבים.
עגנון זכה לכבוד ולהערצה רבה, ופעמיים הוענק לו "פרס ביאליק", פעמיים היה חתן פרס ישראל לספרות ובשנת 1966 זכה בפרס נובל לספרות.
מיצירותיו: תהילה, פנים אחרות, הרופא וגרושתו, סיפור פשוט, בדמי ימיה.