אישים ומייסדים

חיים נחמן ביאליק (1873-1934), נולד באוקראינה. בהיותו בן 6 עבר עם משפחתו לז'יטומיר. בגיל 7 נפטר אביו ובשל מצוקה כלכלית נאלצה אימו למסרו לסבו. ילדותו היתה קשה בבית אביו העני, במחיצתה של אמו ותחת צילו הקודר של סבו. המחסור והרעב טבעו את חותמם על מיטב שירתו.
בגיל 17 נסע ביאליק לרוסיה, שם השקיע עצמו בלימוד התלמוד אך הושפע מרעינות ההשכלה והציונות שרווחו אז בעולם היהודי. משם פנה לאודסה, שם התגורר זמן מועט אך שב והתגורר שם כ-20 שנה. באודסה יסד ביאליק הוצאת ספרים, כתב שירים, סיפורים, אגדות ומסות. שירתו שהיא יקר יצירתו, חוללה מהפך בשירה העברית החדשה. בשנת 1917 עבר להתגורר בברלין ושלוש שנים לאחר מכן עלה לארץ.
בארץ עמד במרכז החיים התרבותיים, הוא המשיך בכתיבתו, עסק בתרגום, ערך חיבורים של אחרים, כינס מאוצרות הספרות העברית ואף עזר להתפתחות הלשון העברית כשפה חיה.
עשר שנים לאחר עלייתו ארצה נפטר. לאחר מותו הועמדה ספרייתו לרשות הציבור, והבית הפך למוזאון לזכרו.
בין שיריו העיקריים: על השחיטה, בעיר ההריגה, ספיח, זוהר, הבריכה.
בין סיפורו העיקריים: מאחורי הגדר, החצוצרה נתבישה, אריה בעל גוף.