אישים ומייסדים

יצחק בן צבי (1884-1963), ממנהיגי היישוב, ראש הוועד הלאומי ונשיאה השני של מדינת ישראל.
נולד באוקראינה. קיבל חינוך יהודי בחדר ולאחר מכן למד בגימנסיה רוסית. בשנת 1905 החל ללמוד באוניברסיטה בקייב. בפגרומים בשנת 1905 היה פעיל בארגון ההגנה היהודית העצית בעיר ולקח חלק פעיל בהקמת מפלגת "פועלי ציון" המפלגה הציונית הסוציאליסטית, שנוסדה בפולטבה בשנת 1906.
ב-1907 עלה לישראל. באותה שנה היה ציר בקונגרס הציוני ה-8 בהאג מטעם "פועלי ציון" בארץ והיה ממקימי ארגון השמירה "בר גיורא". שנתיים לאחר מכן נמנה, יחד עם רחל ינאית, שאותה נשא לאישה בשנת 1918, עם מייסדי ארגון "השומר".
בשנת 1909 נשלח ע"י מפלגת "פועלי ציון" לטורקיה, שם קשר קשרים עם הקהילות היהודיות ועם מנהיגים ציונייים סוציאליסטים. ב-1910, בסיוע רעייתו ופעילים נוספים, ייסד את כתב העת העברי הראשון של תנועת העבודה בארץ, "האחדות".
בתחילת מלחמת העולם הראשונה, ב-1915 גורש בן-צבי עם בן-גוריון מהארץ. שניהם עברו דרך מצרים לניו-יורק ושם הקימו את תנועת "החלוץ" ופתחו סניפים של התנועה בערים רבות בארצות הברית. בשנת 1918 חזרו לארץ עם מתנדבי הגדוד העברי לצבא הבריטי.
בשנת 1919 בועידת יסוד של מפלגת "אחדות העבודה", נבחר לחבר מרכז המפלגה, ושנה לאחר מכן לחבר הועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית.
היה חבר בכיר ב"הגנה" מאז הקמתה ב-1920. במלחמת העצמאות שכל את בנו, עלי, חבר קיבוץ בית קשת.
לאחר הקמת המדינה היה בן-צבי חבר הכנסת הראשונה (1949) והשנייה (1952) מטעם מפא"י.
ב-1952, לאחר מותו של חיים וייצמן, נבחר לנשיא מדינת ישראל. לכהונה זו נבחר שור בשנת 1957 ופעם נוספת ב-1962, ובה כיהן עד יום מותו באפריל 1963.
יצחק בן צבי עבד בראש מכון לחקר קהילות המזרח, אותו הקים ב-1948, ואשר 1952 נקרא על שמו "מכון בן צבי", חיבר עבודות מחקר רבות על קהילות וכיתות יהודיות וכן על הגיאוגרפיה של א"י וההיסטוריה שלה בעת העתיקה.