אישים ומייסדים

דוד בן-גוריון נולד בפולין ב-1886. בגיל ההתבגרות, הנהיג את קבוצת הנוער הציונית "עזרא", שחבריה דיברו רק עברית בינם לבין עצמם.
בגיל 18 הועסק כמורה בבית הספר היהודי של ורשה, והצטרף לקבוצה סוציאליסטית-ציונית "פועלי ציון".
בהגיעו לארץ ב-1906 השתתף בן-גוריון ביצירת הקומוניה הראשונה של חקלאים, שהפכה לקבוצה ולבסוף לקיבוץ, ובהקמת קבוצת ההגנה היהודית "השומר". התגייס ללגיון היהודי, מיסודו של ז'בוטינסקי, שהשתלב כיחידה בצבא הבריטי. היה מייסדם של האיגודים המקצועים והפדרציה הארצית שלהם. שימש כאחד מנציגי הסתדרות בהסתדרות הציונית העולמית ובסוכנות היהודית, ונבחר ליו"ר שני הארגונים הללו ב-1935.
לאחר שהוביל את המאבק להקמת מדינת ישראל במאי 1948, נבחר בן-גוריון כראש הממשלה ושר הביטחון.
בשלהי 1953 פרש בן-גוריון מן הממשלה והתיישב בקיבוץ שדה בוקר שבנגב. הוא שב לחיים הפוליטיים לאחר הבחירות לכנסת ב-1955, וקיבל על עצמו את תפקיד שר הביטחון ומאוחר יותר גם של ראש הממשלה.
ביוני 1963 התפטר מכהונת ראש הממשלה, מסיבות אישיות כדבריו. אך נשאר פעיל מבחינה פוליטית. ביוני 1965 התפלגה מפלגת הפועלים פא"י ובן-גוריון ייסד את רפ"י - רשימת פועלי ישראל.
ביוני 1970 פרש בן-גוריון מהחיים הפוליטיים וחזר לשדה בוקר, שם נפטר ב-1973.