אישים ומייסדים

יצחק רבין, אזרח כבוד 1976, רמטכ"ל, מדינאי, מנהיג מפלגת העבודה 1977-1974 ו-1995-1992, וראש ממשלה 1977-1974 ו-1995-1992.
יצחק רבין נולד בירושלים בשנת 1922. ב-1941 הצטרף לפלמ"ח ושירת בו עד תום מלחמת העצמאות. השתתף בשיחות שביתת הנשק עם מצרים ברודוס, אך התנגד להסכם שהושג וחזר לישראל לפני טקס החתימה. בשנים 1959-1956 שירת כאלוף פיקוד צפון, ב-1963-1959 היה ראש אג"ם וסגן רמטכ"ל, ורמטכ"ל בשנים 1968-1964. פיקד על צה"ל במהלך מלחמת ששת הימים.
עם פרישתו מצה"ל נתמנה לשגריר בוושינגטון, וחזר ארצה במר 1973. נבחר לכנסת השמינית מטעם מפלגת העבודה ונתמנה לשר העבודה בממשלתה של גולדה מאיר. עם התפטרות גולדה נבחר רבין כיו"ר המפלגה ומועמדה לראשות הממשלה. התמודדות שנייה עם פרס בשנת 1977, הביאה שוב לנצחונו. אך הוא התפטר בשל חשיפת חשבון בנק שהחזיקה אשתו בארה"ב. פרס קיבל לידיו את מנהיגות המפלגה, שנחלה מפלה בבחירות לכנסת ה-9 (1977).
בדצמבר 1980 התמודד רבין שוב על ראשות המפלגה אך לא זכה. בספטמבר 1984 מונה לתפקיד שר הביטחון בממשלת האחדות הלאומית, והמשיך לכהן בתפקיד זה עד מרס 1990. בבחירות מקדימות לראשותמפלגת העבודה בפברואר 1992, גבר רבין על פרס, ישראל קיסור ואורה נמיר. הממשלה שהקים רבי לאחר נצחון מפלגת העבודה פעלה נמרצות לקדם את "עשיית השלום". ב-13 בספטמבר 1993 חתם בוושינגטון על הצהרת העקרונות עם אש"ף. רבין חתם על הסכם השלום עם ירדן באוקטובר 1994. רבין ופרס קיבלו ביחד עם ערפאת את פרס נובל לשלום ב-10 בדצמבר 1994.
במוצאי שבת, ה-4 בנובמבר 1995, בתום הפגנה בזכות השלום, נרצח רבין בידי מתנקש יהודי - יגאל עמיר.
בהלווייתו השתתפו כ-80 ראשי מדינות וראשי ממשלות מכל העולם.