אישים ומייסדים

מהאיכרים ליקירים,

חקלאי פתח-תקוה שזורים בתולדות העיר מאז היווסדה והטביעו את חותמם על המקום מימיה הראשונים של המושבה. את ממשיכי דרכם ניתן לראות עד לדורנו.

פתח-תקווה, שהתחילה את דרכה כמושבה חקלאית קטנה לפני 115 שנה, גדלה, התפתחה והגיעה להיות לעיר ואם בישראל.

התפתחותה מבוססת על יסודות העבודה ועל עמל כפיים ולא בכדי מופיע בסמלה הביטוי "עובד אדמתו ישבע לחם".

כאשר נוסדה פתח-תקוה בשנת תרל"ח (1878), נגאלו לראשונה הקרקעות הסופגניות וגבעות חול החמרה שהיו נטושות ושוממות במשך שנים על שנים.

תחילתם של הרעיונות למימוש החקלאות בפתח-תקוה החלו בימי שלטון הטורקים, עם יוד חברת "עבודת האדמה וגאולת הארץ" (בשנת 1875). בקול הקורא הכריזה החברה על גאולת הארץ משממונה. שטח אדמה של למעלה -3,000 דונם נרכש מהאפנדי קאסאר בשלב הראשון, ובשלב השני נרכשו עוד 8,500 דונם מהאפנדי טאיאן. מכאן התחילה פתח-תקוה כישוב חקלאי וניתן היה לראות את תוצרתה החקלאית גם בחוצות ירושלים כעדות ליגיע כפיהם של החקלאים המייסדים.

בראשוני החקלאים בפ"ת פעמה השאיפה לגאולת האדמה החקלאית והיא הפכה לחלק מאישיותם. הם נקשרו פיסית ונפשית לפיתוח פיסות הקרקע שרכשו ונעשו לנחלתם ולמקור פרנסתם.

החקלאות במקום סייעה לפיתוח ענפים נוספים: חיפוש מקורות מים, חפירת בארות ועבודות צנרת, ארגון שמירה על הנפש והרכוש, דרכי שיווק ופיתוח ענפי תעשיה המבוססים על גידול תבואה, פירות וירקות. כן ניתן היה עמוד על קשר ישיר בין התפתחות החקלאות ביער למוסדות חינוך בכלל, וביה"ס לגננות ולשתלנות בפרט, לפרסומים, כתבי עת, ספרי שירה וספרות יפה המעוגנים בנוף אם המושבות.

ספור ההצלחה של החקלאים הראשונים לא האריך ימים. המחלות, הסכסוכים בין ה"ותיקים" ל"חדשים" מוטטו את הישגי הראשונים. תמיכת הברון רוטשילד וגורמים פרטיים וציבוריים נוספים החזירו את החקלאות למושבה. במהלך השנים התפתחו מחד והצטמצמו מאידך ענפי חקלאות שנתנו לפ"ת את האותות המאפיינים שלה: הפרדסים התחילו להטביע חותמם על הנוף של פ"ת.

על אף ההתפתחות המחודשת לא היתה דרכם של החקלאים סוגה בשושנים והם היו שותפים למתרחש בתקופות של מלחמות, בעתות טרם מלחמה ומשברים לאחר המלחמה וזאת בקשר לשוק המקומי ולשווקים בעולם, אליהם נשלח הפרי באוניות. למרות זאת הלכו והתרחבו שטחי החקלאות וענפיה.

ענף ההדרים תופס חלק נכבד בענפי החקלאות. הפרדסים אפיינו את העיר ובזמן הפריחה אפפו ריחותיה את מבואות העיר ואת שבילי העפר שבינות לפרדסים. הפרדסנות הפכה למקור פרנסה לרבים: פועלים שהתמחו בנטיעות ובטיפול בעצים, פועלים ומנהלים, שעסקו בענפי האריזה והשיווק, תחבורה ותעשיה. עתה נמצא ענף ההדרים בתהליך של צמצום, והפיתוח המואץ בתחום הבניה הפך חלק מן הפרדסים למגרשי בניה ואכלוס תושבים ותיקים וחדשים.

כרמי הגפנים והשקדים הביאו להקמת היקב הראשון והקמת בית החרושת לספירט, מלבד שיווק אשכולות ענבים ושקדים בעיר ומחוצה לה.

ענף הכרמים הצטמצם וכמעט ולא ניתן לראות שטחים גדולים של גפנים. גם ענף השקדים שהגיע בשיאו לשטח של למעלה מ-6,000 דונם הולך וקטן ואינו מהווה גורם בענפי החקלאות בעיר.

בתולדות החקלאות של פ"ת מופיעים גם ענפי גידול טבק, גידול זיתים ושיחי יסמין שהעסיקו בשעתם מספר ניכר של עובדים, שמספרם הלך וקטן עם צמצום ענפים אלה. עד לשנים האחרונות ניתן היה לחוש בריח הלולים והרפתות, שהיו סמוכים למרכז העיר ובמיוחד בשכונות. את מקום החלב ותוצרתו, מעשה בית, תפסו מדפי החנויות והקניונים, שבהם תוצרת חלב ממחלבות ענק.

ענפי גידול הירקות והכותנה ותעשיית הדבש העסיקו ומעסיקים עוד היום חקלאים תושבי העיר.

יקירי החקלאות מבטאים באישיותם את המשך דרכה של החקלאות ונותנים לעיר את הניחוח הראשוני של מייסדי החקלאות. במעשיהם ובעבודתם היומיומית, בעיבוד אינטנסיבי חדשני וממוכן הם משאירים את החקלאות בערך לאומי וקיומי ולפ"ת נכס משמעותי.

שמואל חזון (חזנובסקי)
יליד פתח-תקוה