אישים ומייסדים
גיורא לב
נולד בשנת תרצ"ט-1939 בחיפה, ערב מלחמת העולם השנייה.
אמו של גיורא נפטרה עוד בילדותו. ואביו כמו רבים מבני דורו, התגייס למלחמה בנאצים במסגרת הצבא הבריטי, נפצע ונשאר לטיפול רפואי באירופה. כתוצאה מכך, נשאר גיורא לבדו. בגיל 11 נשלח על ידי המשפחה להתחנך בקיבוץ גניגר שבעמק יזרעאל, שם שהה עד גיל 16. לאחר מכן המשיך ללמוד בבית הספר החקלאי "כדורי", שבו עוצבה אישיותו ודמותו. ב"כדורי" ספג את ערכי ידיעת ארץ ישראל, משמעותו של השירות הצבאי, ערכה של ארץ ישראל וחשיבותה. כל התנהלותו, התנהגותו ומעשיו נבעו מחינוך זה.
ב-1959 התגייס לחיל השריון, והחל בתפקיד נהג טנק ולאחר מכן קודם למפקד טנק. לאחר מכן עבר גיורא קורס קצינים, קורס קציני שריון, והכשיר את דור לוחמי מלחמת ששת הימים. במלחמה כיהן כקצין מבצעים של גדוד שריון שלחם בסיני ועם תום המלחמה נשלח על ידי המדינה למשך כשנה וחצי לאתיופיה כדי להקים שם חיל שריון, יחידת סיור, יחידת ג'יפים ועוד. בעת שירותו באתיופיה התוודע לראשונה לקהילת יהודי אתיופיה.
עוד בזמן שכיהן כמג"ד הוטל עליו להקים גדוד מילואים, גדוד 264, ולפקד עליו. כשחזר מאתיופיה פרצה מלחמת ההתשה והוא הוצב בגזרה הצפונית של תעלת סואץ ופיקוד על הגדוד שהקים. כך עשה גם במלחמת יום כיפור. במלחמה זו הוא לחם במסגרת חטיבה 421 בפיקודו של חיים ארז שסופחה לאוגדת האלוף אריק שרון. גדוד השריון של גיורא היה הראשון שצלח את התעלה במלחמה וגרם למפנה משמעותי בה. את המלחמה סיים הגדוד עם טנק אחד פגוע, שלושה חללים ומעט מאוד פצועים. בתום המלחמה נשאר גיורא לשרת בסיני והתמנה לסמח"ט 14 ולאחר מכן למח"ט 211, שהייתה החטיבה הראשונה שהקים בפיקוד מרכז. בהמשך הפך לסגן מפקד הגיס וכיהן כקצין אג"מ של גייסות השריון. הפיקוד הצה"לי ומשרד הביטחון שהכירו בכישוריו שלחו אותו לדרום אפריקה למשך שנה וחצי לתפקיד ביטחוני רגיש.
במלחמת שלום הגליל פיקד בדרגת תת אלוף על אוגדה 90 בגזרה המזרחית. בשלב זה הוא השלים את לימודיו האקדמאים בהיסטוריה ובכלכלה לצד לימודים במכללה לביטחון לאומי. עם גמר הלימודים נשלח שוב לדרום אפריקה, כראש משלחת משרד הביטחון, למשימה חשובה ורגישה. כשחזר משליחותו זו הוא השתחרר מצה"ל ומשירות הביטחון והתמנה למנכ"ל חברת פז גז.
אולם, השליחות הציבורית והפעילות לטובת עם ישראל בערה בגיורא. הוא התפטר מתפקידו והתמודד על ראשות עיריית פתח תקוה, תפקיד אליו נבחר בפברואר 1989. בבחירות הבאות התמודד וזכה שוב וכהונתו השנייה נמשכה עד 1998. במהלך עשרת השנים בהן כיהן גיורא כראש העיר הוא עשה רבות לטובת העיר ותושביה. בין השאר, הוא הפשיר את השטחים עליהם נבנו השכונות הדר המושבות והדר גנים אשר אוכלסו במשפחות צעירות שקנו דירות במחירים מוזלים. גיורא בנה גם את התשתיות של אזורי התעשייה סגולה וקריית אריה, שהפכו למעשה, לכדי אזור התעשייה רמת סיב - קריית מטלון שאותו הקים, לכביש מכבית (471) שאת התשתית עברו הוא הניח. גיורא חיבר את אזור התעשייה קריית אריה גם לרמת גן באמצעות דרך אם המושבות, וכתוצאה מפעולות אלו כך שגשגו אזורי התעשייה של העיר והפכו לאזור התעשייה הגדול במדינה, עם למעלה מ-2000 מפעלי תעשייה.
כראש העיר בנה גיורא את בתי הספר התיכוניים אחד העם, בן גוריון וגולדה, כ-300 גני ילדים ובתי ספר לחינוך החרדי האשכנזי והספרדי. בנוסף, החל בבניית היכל התרבות העירוני, בתי כנסת, מקוואות, מתנ"סים, בית המתנדב, מוסדות חינוך לבעלי צרכים מיוחדים, בית מד"א, בית מכבי אש ומבנים רבים אחרים.
על כל אלה ועוד, נחבר גיורא לב לאזרח כבוד של פתח תקוה לשנת תשע"ה.
אמו של גיורא נפטרה עוד בילדותו. ואביו כמו רבים מבני דורו, התגייס למלחמה בנאצים במסגרת הצבא הבריטי, נפצע ונשאר לטיפול רפואי באירופה. כתוצאה מכך, נשאר גיורא לבדו. בגיל 11 נשלח על ידי המשפחה להתחנך בקיבוץ גניגר שבעמק יזרעאל, שם שהה עד גיל 16. לאחר מכן המשיך ללמוד בבית הספר החקלאי "כדורי", שבו עוצבה אישיותו ודמותו. ב"כדורי" ספג את ערכי ידיעת ארץ ישראל, משמעותו של השירות הצבאי, ערכה של ארץ ישראל וחשיבותה. כל התנהלותו, התנהגותו ומעשיו נבעו מחינוך זה.
ב-1959 התגייס לחיל השריון, והחל בתפקיד נהג טנק ולאחר מכן קודם למפקד טנק. לאחר מכן עבר גיורא קורס קצינים, קורס קציני שריון, והכשיר את דור לוחמי מלחמת ששת הימים. במלחמה כיהן כקצין מבצעים של גדוד שריון שלחם בסיני ועם תום המלחמה נשלח על ידי המדינה למשך כשנה וחצי לאתיופיה כדי להקים שם חיל שריון, יחידת סיור, יחידת ג'יפים ועוד. בעת שירותו באתיופיה התוודע לראשונה לקהילת יהודי אתיופיה.
עוד בזמן שכיהן כמג"ד הוטל עליו להקים גדוד מילואים, גדוד 264, ולפקד עליו. כשחזר מאתיופיה פרצה מלחמת ההתשה והוא הוצב בגזרה הצפונית של תעלת סואץ ופיקוד על הגדוד שהקים. כך עשה גם במלחמת יום כיפור. במלחמה זו הוא לחם במסגרת חטיבה 421 בפיקודו של חיים ארז שסופחה לאוגדת האלוף אריק שרון. גדוד השריון של גיורא היה הראשון שצלח את התעלה במלחמה וגרם למפנה משמעותי בה. את המלחמה סיים הגדוד עם טנק אחד פגוע, שלושה חללים ומעט מאוד פצועים. בתום המלחמה נשאר גיורא לשרת בסיני והתמנה לסמח"ט 14 ולאחר מכן למח"ט 211, שהייתה החטיבה הראשונה שהקים בפיקוד מרכז. בהמשך הפך לסגן מפקד הגיס וכיהן כקצין אג"מ של גייסות השריון. הפיקוד הצה"לי ומשרד הביטחון שהכירו בכישוריו שלחו אותו לדרום אפריקה למשך שנה וחצי לתפקיד ביטחוני רגיש.
במלחמת שלום הגליל פיקד בדרגת תת אלוף על אוגדה 90 בגזרה המזרחית. בשלב זה הוא השלים את לימודיו האקדמאים בהיסטוריה ובכלכלה לצד לימודים במכללה לביטחון לאומי. עם גמר הלימודים נשלח שוב לדרום אפריקה, כראש משלחת משרד הביטחון, למשימה חשובה ורגישה. כשחזר משליחותו זו הוא השתחרר מצה"ל ומשירות הביטחון והתמנה למנכ"ל חברת פז גז.
אולם, השליחות הציבורית והפעילות לטובת עם ישראל בערה בגיורא. הוא התפטר מתפקידו והתמודד על ראשות עיריית פתח תקוה, תפקיד אליו נבחר בפברואר 1989. בבחירות הבאות התמודד וזכה שוב וכהונתו השנייה נמשכה עד 1998. במהלך עשרת השנים בהן כיהן גיורא כראש העיר הוא עשה רבות לטובת העיר ותושביה. בין השאר, הוא הפשיר את השטחים עליהם נבנו השכונות הדר המושבות והדר גנים אשר אוכלסו במשפחות צעירות שקנו דירות במחירים מוזלים. גיורא בנה גם את התשתיות של אזורי התעשייה סגולה וקריית אריה, שהפכו למעשה, לכדי אזור התעשייה רמת סיב - קריית מטלון שאותו הקים, לכביש מכבית (471) שאת התשתית עברו הוא הניח. גיורא חיבר את אזור התעשייה קריית אריה גם לרמת גן באמצעות דרך אם המושבות, וכתוצאה מפעולות אלו כך שגשגו אזורי התעשייה של העיר והפכו לאזור התעשייה הגדול במדינה, עם למעלה מ-2000 מפעלי תעשייה.
כראש העיר בנה גיורא את בתי הספר התיכוניים אחד העם, בן גוריון וגולדה, כ-300 גני ילדים ובתי ספר לחינוך החרדי האשכנזי והספרדי. בנוסף, החל בבניית היכל התרבות העירוני, בתי כנסת, מקוואות, מתנ"סים, בית המתנדב, מוסדות חינוך לבעלי צרכים מיוחדים, בית מד"א, בית מכבי אש ומבנים רבים אחרים.
על כל אלה ועוד, נחבר גיורא לב לאזרח כבוד של פתח תקוה לשנת תשע"ה.
