אישים ומייסדים
הרב שמחה ראם
הרב שמחה נולד בשנת 1936 בפתח תקוה.
דומה שבינקותו למד הרב שמחה מספר מילים בודדות כמו "גמילות חסד" וכן "עזרה לזולת", אלמלא כן כיצד ניתן להסביר את העובדה כי מאז שחר ילדותו ועד היום, עיקר עיסוקו מתמצה בגמילות חסד לכל. עד כי ניתן לחשוב שעל זה מתבססת פרנסתו. אין כמעט משפחה נזקקת בפתח תקוה שהרב שמחה לא היה בקשר כזה או אחר עמה. הכל על רקע ורצון לסייע. הוא זוכה להכרת תודה ולהוקרה מצד כולם ללא יוצא מן הכלל. הכל נעשה אצלו בשקט. בצניעות, בנועם הליכות, בענווה ועם רצון עז וכן לעזור, להקל, להמתיק את הגלולה. בהליכותיו, בהתנהגותו. בדבריו עם הבריות הוא מהווה מוסד של חסד. אין לך שיחה שלו משהו שאינה מסתיימת בפעילות חסד. במשך שנים רבות בימות החורף הגשומים, ותחת השמש הקופחת, טורח הרב שמחה להשתתף בכל !! ההלוויות המתקיימות בעיר. לא זו אף זו, אלא שהוא מכתת רגליו למשפחות האבלות כדי לנחמן. כדי לסייע להן באופן מעשי יום יום בכל העניינים הדרושים להם בימי האבל.
לקראת החגים נראה הרב שמחה מתרוצץ אנה ואנה כדי לאסוף כספים, מצרכים, בגדים, ומה לא, כדי לתתם למשפחות נצרכות. יודעי דבר מספרים כי לא אחת רוכש הוא מכספו שלו מוצרי מזון וביגוד חם לנזקקים ועניים מקרב תושבי העיר. בהרבה מקרים המקבלים אינם יודעים ממי קבלו ומה מקור הכסף לכך. במקרים רבים הוא מוסר את הדברים ללא הזדהות מצידו "סתם יהודי" כך הוא מציג את עצמו. מוסד של חסד כבר אמרנו?
הרב שמחה מעביר שיעורים ומלווה משפחות בעת שמחה כמו גם בשעת צערם ומעניק לנזקקים בשעתם הקשה סיוע חומרי, סעד רוחני וכתף רחבה להשענות עליה.
כולם נעזרים בו צעירים ומבוגרים, משפחות ובודדים, דתיים וחילוניים, עולים וותיקים. אין אצלו אבחנה בין אדם לאדם. כולם נבראו בצלם. כל חייו הן קודש לסיוע לזולת. כך נמשכים הדברים שנות דור ביום ובלילה, בקיץ ובחורף, בימי חול, שבתות וחגים. הרב שמחה הינו מוסד העובד שבעה ימים בשבוע בכל ימות השנה. הכל בענוה גדולה בצנעה, בהסתר משל היה עושה מעשה לא ראוי. נראה שדבר הגמרא במסכת בבא בתרא (כ"א) "ברם זכור אותו האיש לטוב... שאלמלא הוא... נשתכחה מידת צדקה וגמילות חסד... "
על כל אלה ועוד, הוכתר הרב שמחה ראם בעיטור יקיר העיר פתח תקוה, בשנת תשע"ג.
דומה שבינקותו למד הרב שמחה מספר מילים בודדות כמו "גמילות חסד" וכן "עזרה לזולת", אלמלא כן כיצד ניתן להסביר את העובדה כי מאז שחר ילדותו ועד היום, עיקר עיסוקו מתמצה בגמילות חסד לכל. עד כי ניתן לחשוב שעל זה מתבססת פרנסתו. אין כמעט משפחה נזקקת בפתח תקוה שהרב שמחה לא היה בקשר כזה או אחר עמה. הכל על רקע ורצון לסייע. הוא זוכה להכרת תודה ולהוקרה מצד כולם ללא יוצא מן הכלל. הכל נעשה אצלו בשקט. בצניעות, בנועם הליכות, בענווה ועם רצון עז וכן לעזור, להקל, להמתיק את הגלולה. בהליכותיו, בהתנהגותו. בדבריו עם הבריות הוא מהווה מוסד של חסד. אין לך שיחה שלו משהו שאינה מסתיימת בפעילות חסד. במשך שנים רבות בימות החורף הגשומים, ותחת השמש הקופחת, טורח הרב שמחה להשתתף בכל !! ההלוויות המתקיימות בעיר. לא זו אף זו, אלא שהוא מכתת רגליו למשפחות האבלות כדי לנחמן. כדי לסייע להן באופן מעשי יום יום בכל העניינים הדרושים להם בימי האבל.
לקראת החגים נראה הרב שמחה מתרוצץ אנה ואנה כדי לאסוף כספים, מצרכים, בגדים, ומה לא, כדי לתתם למשפחות נצרכות. יודעי דבר מספרים כי לא אחת רוכש הוא מכספו שלו מוצרי מזון וביגוד חם לנזקקים ועניים מקרב תושבי העיר. בהרבה מקרים המקבלים אינם יודעים ממי קבלו ומה מקור הכסף לכך. במקרים רבים הוא מוסר את הדברים ללא הזדהות מצידו "סתם יהודי" כך הוא מציג את עצמו. מוסד של חסד כבר אמרנו?
הרב שמחה מעביר שיעורים ומלווה משפחות בעת שמחה כמו גם בשעת צערם ומעניק לנזקקים בשעתם הקשה סיוע חומרי, סעד רוחני וכתף רחבה להשענות עליה.
כולם נעזרים בו צעירים ומבוגרים, משפחות ובודדים, דתיים וחילוניים, עולים וותיקים. אין אצלו אבחנה בין אדם לאדם. כולם נבראו בצלם. כל חייו הן קודש לסיוע לזולת. כך נמשכים הדברים שנות דור ביום ובלילה, בקיץ ובחורף, בימי חול, שבתות וחגים. הרב שמחה הינו מוסד העובד שבעה ימים בשבוע בכל ימות השנה. הכל בענוה גדולה בצנעה, בהסתר משל היה עושה מעשה לא ראוי. נראה שדבר הגמרא במסכת בבא בתרא (כ"א) "ברם זכור אותו האיש לטוב... שאלמלא הוא... נשתכחה מידת צדקה וגמילות חסד... "
על כל אלה ועוד, הוכתר הרב שמחה ראם בעיטור יקיר העיר פתח תקוה, בשנת תשע"ג.
