אישים ומייסדים
חדווה קליין
נולדה בשנת 1929 ברומניה. עלתה לישראל בשנת 1946.
בהיות חדוה ילדה פרצה מלחמת העולם השנייה. עד אז היא התגוררה עם משפחתה בשלוה בעיירה בוורשה שבטרנסילבניה. בהיותה בת 15, בפסח 1944 גורשה עם אחיותיה וסבה לגטו ומשם הדרך לבירקנאו-אושוויץ הדרך הייתה ברורה גם אם ארוכה. שם במפעל המוות היא צדה את עינו של הטובח מנגלה, שכן בהיותה נערה יפה רצה לנסות בה משהו. דודותיה חטפוה והסתירוה עד יעבור זעמו. לימים הועברה עם קבוצת נערות לעבודה במפעל בברלין. משם הועברה במרץ 1945 למחנה נשים. משם הוצעדה בצעדת המוות עד לשחרורה בידי הצבא הבריטי.
לאחר המלחמה חזרה לביתה ופגשה את אביה שניצל אף הוא. ביוני 1946 העפילה לארץ-ישראל באוניית המעפילים "הגנה". הגיעה לפנימייה במושב שדה יעקב. שם הכירה את בעלה לעתיד, פנחס אף הוא שריד שואה. בשנת 1948 היא הגיעה לפתח תקוה עם חברות נוספות בעוד שבעלה לעתיד נשלח עם חבריו לקרבות מלחמת העצמאות. בשנת 1950 נישאה והזוג עבר לכפר גנים כדי לעסוק בחקלאות.
כבר בשנת 1956 החלה להתנדב, לצד עבודתה, ב"בית רבקה" וב"בית ארבל". היא ובעלה היו ממקימי בית הכנסת "חפץ חיים" ולימים ממקימי בית הכנסת ברחוב ביאליק.
בתחילת שנות ה-60, החלה לעבוד בעיריית פתח תקוה. הקימה ותפעלה את מחלקת השיכון, את האגף לאכלוס במשך 30 שנים, ביושר, בהגינות, בנאמנות תוך שימת לב מרובה ואוזן קשבת למצוקות, דאגה לזוכות הצעירים הרבים, אשר להם דאגה במיוחד. שכן היא טענה כי ידם אינה משגת ואין ביכולתם לרכוש דירה משל עצמם. היה זה בשנות ה-60 וה-70. משהתגלה צורך משמעותי באכלוס, נתרמה חדוה להקים את החברה ממשלתית-עירונית חל"ד ומתוך החברה המשיכה לסייע ללא לאות וללא חשבון של שעות. זוגות צעירים רבים דאז, חבים לחדוה על המאמצים שהשקיעה כדי לשכנם בתנאים נוחים.
כשרידת השואה, היא מרבה להרצות בפני תלמידים, חיילים במחנות הצבא ובפני ציבורים שונים על קורותיה בשואה. היא מתנדבת מטעם "יד ושם". היא עושה זאת באופן עצמאי, היא מתנדבת בארגון "עמך" העוסק ומסייע לשרידי שואה. מתנדבת קבועה בבית אבות "הדקל". למותר לציין כי את הכל היא עושה בהתנדבות, במסירות אין קץ. מתרוצצת ממקום למקום, משל שהגיל אינו עושה עליה רושם.
מספרת עליה אחת העולות דאז "זכור לי, כעולה חדשה בשנות ה-70, כשחדוה מטעם העבודה שלה, הייתה בשטח יום ולילה, מעבר למה שהעבודה חייבת אותה". העדויות אודות התנדבותה ותרומתה לחברה בפתח תקוה הינן רבות. הצד השוה שבהם שכולם מדברים ומספרים על מסירותה, אחריותה ועוד.
על כל אלה ועוד, הוכתרה חדוה קליין בעיטור יקירת העיר פתח תקוה, בשנת תשע"ג.
בהיות חדוה ילדה פרצה מלחמת העולם השנייה. עד אז היא התגוררה עם משפחתה בשלוה בעיירה בוורשה שבטרנסילבניה. בהיותה בת 15, בפסח 1944 גורשה עם אחיותיה וסבה לגטו ומשם הדרך לבירקנאו-אושוויץ הדרך הייתה ברורה גם אם ארוכה. שם במפעל המוות היא צדה את עינו של הטובח מנגלה, שכן בהיותה נערה יפה רצה לנסות בה משהו. דודותיה חטפוה והסתירוה עד יעבור זעמו. לימים הועברה עם קבוצת נערות לעבודה במפעל בברלין. משם הועברה במרץ 1945 למחנה נשים. משם הוצעדה בצעדת המוות עד לשחרורה בידי הצבא הבריטי.
לאחר המלחמה חזרה לביתה ופגשה את אביה שניצל אף הוא. ביוני 1946 העפילה לארץ-ישראל באוניית המעפילים "הגנה". הגיעה לפנימייה במושב שדה יעקב. שם הכירה את בעלה לעתיד, פנחס אף הוא שריד שואה. בשנת 1948 היא הגיעה לפתח תקוה עם חברות נוספות בעוד שבעלה לעתיד נשלח עם חבריו לקרבות מלחמת העצמאות. בשנת 1950 נישאה והזוג עבר לכפר גנים כדי לעסוק בחקלאות.
כבר בשנת 1956 החלה להתנדב, לצד עבודתה, ב"בית רבקה" וב"בית ארבל". היא ובעלה היו ממקימי בית הכנסת "חפץ חיים" ולימים ממקימי בית הכנסת ברחוב ביאליק.
בתחילת שנות ה-60, החלה לעבוד בעיריית פתח תקוה. הקימה ותפעלה את מחלקת השיכון, את האגף לאכלוס במשך 30 שנים, ביושר, בהגינות, בנאמנות תוך שימת לב מרובה ואוזן קשבת למצוקות, דאגה לזוכות הצעירים הרבים, אשר להם דאגה במיוחד. שכן היא טענה כי ידם אינה משגת ואין ביכולתם לרכוש דירה משל עצמם. היה זה בשנות ה-60 וה-70. משהתגלה צורך משמעותי באכלוס, נתרמה חדוה להקים את החברה ממשלתית-עירונית חל"ד ומתוך החברה המשיכה לסייע ללא לאות וללא חשבון של שעות. זוגות צעירים רבים דאז, חבים לחדוה על המאמצים שהשקיעה כדי לשכנם בתנאים נוחים.
כשרידת השואה, היא מרבה להרצות בפני תלמידים, חיילים במחנות הצבא ובפני ציבורים שונים על קורותיה בשואה. היא מתנדבת מטעם "יד ושם". היא עושה זאת באופן עצמאי, היא מתנדבת בארגון "עמך" העוסק ומסייע לשרידי שואה. מתנדבת קבועה בבית אבות "הדקל". למותר לציין כי את הכל היא עושה בהתנדבות, במסירות אין קץ. מתרוצצת ממקום למקום, משל שהגיל אינו עושה עליה רושם.
מספרת עליה אחת העולות דאז "זכור לי, כעולה חדשה בשנות ה-70, כשחדוה מטעם העבודה שלה, הייתה בשטח יום ולילה, מעבר למה שהעבודה חייבת אותה". העדויות אודות התנדבותה ותרומתה לחברה בפתח תקוה הינן רבות. הצד השוה שבהם שכולם מדברים ומספרים על מסירותה, אחריותה ועוד.
על כל אלה ועוד, הוכתרה חדוה קליין בעיטור יקירת העיר פתח תקוה, בשנת תשע"ג.
