אישים ומייסדים
שלמה-יצחק שטמפפר
שלמה יצחק שטמפפר, נולד בירושלים ביום ב' אב תרל"ז 1876, לאביו יהושע ולאמו דייכה (לבית רוזנטל).
למד בחדר בירושלים ופתח-תקוה, ושנים אחדות בירושלים. במשך ארבע שנים למד בישיבת הרב יהודה בובנהרד בהונגריה.
כשחזר ארצה, התמסר למשק אביו וניהולו וכן עסק בצרכי ציבור, במיוחד עסקנות ציבורית חרדית.
נבחר לועד המושב ואח"כ שימש סגן יו"ר הועד. השתתף בהנהלת מוסדות ואירגונים שונים. במלחמת העולם הראשונה, היה מראשי ועד ההגירה ופעל לעזרת מגורשי יפו ותל-אביב. אחרי המלחמה נבחר לראש ועד המושבה, וכשניתן למושבה מעמד של מועצה מקומית, נבחר לראשה. בשנת תרצ"ד קיבלה פתח-תקוה מעמד של עירייה והוא נתמנה לראשה. לאחר הבחירות, נתמנה כסגן ראש-העיר.
שימש חבר הנהלת ה"חקלאי", קופת-מלווה-חקלאית-"נחלת-ראובן".
פעל במיוחד להקמתם של מוסדות חינוך חרדיים ותורניים. בעת כהונתו כראש עיר, עודד יוזמות להקמת תעשיה בפתח-תקוה, ובזאת תרם לשגשוגה הכלכלי של המושבה. בזמנו נעשה המעבר של המושבה מישוב חקלאי לעיר.
היה מהמומחים הגדולים בארץ לניהול מוניציפאלי. רבים מראשי הערים שחרו לפתחו ללמוד ולהתייעץ עמו. היה למדן ותלמיד חכם. ביתו היה בית ועד לחכמים. היה ידוע בטוהר כפיו ובצניעותו הרבה. חי בצריף עץ שכור, כי לא רצה להנות מכספי ציבור. המשיך את ניהול פרדס שטמפפר. העסיק בפרדס, בעבודה ובאריזה, פועלים עבריים רבים.
נפטר ביום כ"ח אדר תשכ"א (1961) בפתח-תקוה. קבור ליד אביו יהושע, בחלקת הראשונים בבית העלמין הישן בפתח-תקוה.
רעייתו הראשונה: אסתר-אייטל,רעייתו השניה: שרה-פייגה. ילדיו:אליהו-דוד - מראשי הרבנים האורתודוכסים בארצות-הברית. שושנה פרנק; רבקה בן-אריה; בנימין-ממייסדי נתניה; יהודית - מראשונות העובדות הסוציאליות בארץ; ולאה גודמן-ברוכי.
למד בחדר בירושלים ופתח-תקוה, ושנים אחדות בירושלים. במשך ארבע שנים למד בישיבת הרב יהודה בובנהרד בהונגריה.
כשחזר ארצה, התמסר למשק אביו וניהולו וכן עסק בצרכי ציבור, במיוחד עסקנות ציבורית חרדית.
נבחר לועד המושב ואח"כ שימש סגן יו"ר הועד. השתתף בהנהלת מוסדות ואירגונים שונים. במלחמת העולם הראשונה, היה מראשי ועד ההגירה ופעל לעזרת מגורשי יפו ותל-אביב. אחרי המלחמה נבחר לראש ועד המושבה, וכשניתן למושבה מעמד של מועצה מקומית, נבחר לראשה. בשנת תרצ"ד קיבלה פתח-תקוה מעמד של עירייה והוא נתמנה לראשה. לאחר הבחירות, נתמנה כסגן ראש-העיר.
שימש חבר הנהלת ה"חקלאי", קופת-מלווה-חקלאית-"נחלת-ראובן".
פעל במיוחד להקמתם של מוסדות חינוך חרדיים ותורניים. בעת כהונתו כראש עיר, עודד יוזמות להקמת תעשיה בפתח-תקוה, ובזאת תרם לשגשוגה הכלכלי של המושבה. בזמנו נעשה המעבר של המושבה מישוב חקלאי לעיר.
היה מהמומחים הגדולים בארץ לניהול מוניציפאלי. רבים מראשי הערים שחרו לפתחו ללמוד ולהתייעץ עמו. היה למדן ותלמיד חכם. ביתו היה בית ועד לחכמים. היה ידוע בטוהר כפיו ובצניעותו הרבה. חי בצריף עץ שכור, כי לא רצה להנות מכספי ציבור. המשיך את ניהול פרדס שטמפפר. העסיק בפרדס, בעבודה ובאריזה, פועלים עבריים רבים.
נפטר ביום כ"ח אדר תשכ"א (1961) בפתח-תקוה. קבור ליד אביו יהושע, בחלקת הראשונים בבית העלמין הישן בפתח-תקוה.
רעייתו הראשונה: אסתר-אייטל,רעייתו השניה: שרה-פייגה. ילדיו:אליהו-דוד - מראשי הרבנים האורתודוכסים בארצות-הברית. שושנה פרנק; רבקה בן-אריה; בנימין-ממייסדי נתניה; יהודית - מראשונות העובדות הסוציאליות בארץ; ולאה גודמן-ברוכי.
