ב-15 בדצמבר 1947 פורסמה הודעה רשמית: "השוטרים הבריטים והערבים יוצאו מפתח-תקוה ומתל-אביב". זה היה האזור היהודי הראשון שפינה השלטון הזה. הבריטים רוקנו את משטרת פתח-תקוה מן הנשק האוטומטי, מן התחמושת ומכל חומר בכתב על הנעשה בכפרים הערבים. במשטרה נשארו שבעה-עשר שוטרים יהודים, שנדרשו לפעול בשלוש משמרות כדי לאבטח שטח של שלושים אלף דונם ואוכלוסייה של עשרים ושבעה אלף יהודים וערבים בשנים-עשר יישובים.
עם צאת הבריטים התייצבו רוב הקצינים והסמלים במשטרת פתח-תקוה לפקודת ה"הגנה". אלחוטאי המשטרה שירתו את שירות הידיעות של ה"הגנה", וכשחסרו חוטי תיל לביצורים בנזלה, אספו השוטרים את התיל שבחצר המשטרה ומסרוהו ל"הגנה". כמו כן העמידו השוטרים לרשות ה"הגנה" את מחסן הבגדים וכל מה שנמצא ראוי לשימוש. ה"רכש" הזה היה הציוד הראשון של הגדוד שהוקם בפתח-תקוה.
לאחר שפינו הבריטים את מרחב פתח-תקוה ב-15 בינואר שוחרר אזור הפרדסים, שחיילי אצ"ל כינוהו בשנות המרד "מדינת היהודים". מייד החל אצ"ל בהקמת בסיסים בפתח-תקוה, שבהם רוכזו לוחמים וציוד צבאי ששירתו גם מחוזות אחרים.
עמדת המגן הראשונה שהקים אצ"ל בפתח-תקוה היתה בשכונת שערייה, הסמוכה ליהודייה. בשכונה זו היו גם עמדות של לח"י ושל ה"הגנה". "היחסים בין חיילי שלושת הארגונים היו תקינים," סיפר ידידיה מכנס, ממפקדי הח"ק בפתח-תקוה.
עם פרוץ המלחמה חזרו לשורות אצ"ל אנשים שהיו בעבר פעילים במחתרת והתרחקו במרוצת השנים. הם אורגנו במסגרת "האוצרון", שמפקדו היה מנחם פלינר. רוב הנשק שהיה במחסני אצ"ל בפתח-תקוה נלקח בפשיטה על מחנה חיל האוויר הבריטי בראש-העין. בחורף תש"ח הושגו עוד כלי נשק בהחרמות ובקניות מערבים ומבריטים. אחד מאנשי אצ"ל בפתח-תקוה, צבי מלצר, בלט בתחום הרכש מן הבריטים. הוא היה יוצא לכביש חיפה-לוד, ושם היה נפגש עם חיילים שהיו מוכנים למכור כלי נשק ממחסני הצבא.
בפתח-תקוה ובקרבתה הקים אצ"ל שישה בסיסים שלכל אחד מהם היה ייעוד משלו. בפרדס גלנט בכפר-גנים רוכזו בפיקודו של דב רוזן ("שלמה"), יחידות לוחמות שיצאו ממנו לפעילות מבצעית. הבסיס שימש לריכוז ציוד שנלקח מבריטים ומערבים, בעיקר כלי רכב, שנעו על הכבישים הסמוכים לפתח-תקוה; גם בבסיס בקריית-אריה, שמפקדו היה צבי קניג ("ישי"), היו יחידות מבצעיות וכן עשרות חביות ובהן דלק מטוסים, שנאספו בפעולות החרמה; הבסיס בכפר אונו שימש לאימונים והוקם בו שדה תעופה בתקווה שאווירונים של אצ"ל ינחתו שם. יעקב בטושניק ("יחיאל"), יוצא חיל האוויר הבריטי, היה הטייס הראשון של הארגון, שלא היו לו מטוסים! בפרק זמן מסוים פיקדה על הבסיס הזה בלהה אפרת ("בת-עמי"). סמוך לבית החולים גהה הוקם בסיס בפיקודו של יריב מבורך, ושם אומנו מפקדי גונדות ומעלה;
בסוף חודש מרס 1948 הוקם עוד בסיס בקריית-אריה, ורוכזו בו ותיקי אצ"ל והתנועה הלאומית שפרשו זה כבר מפעילות מחתרתית ואחרי 29 בנובמבר חזרו לשורות. מפקד הבסיס היה צבי אבן-זהב. בבסיס זה היו גם קבוצות של בנות ונוער, וכן יחידה קרבית על ציודה המלא; הועברו קורסים לחובשות שהתאמנו גם בהפעלת נשק בהדרכתן של בלה בורשטיין ("דפנה"), יעל יהודאי וברוריה ברגר.
מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.
