דרכה של מושבה

על הסערה שפקדה את הפעלתו של קולנוע "היכל" בפתח-תקוה בשבת סיפר מי שהיה ראש העיר באותה העת (1984), דב תבורי:
"מלחמות השבת היו המאורע שזכה לפרסום הגדול ביותר בתקופת כהונתי, אם כי לא היה החשוב ביותר במכלול הגדול. כדי להיענות לדרישות בני הנוער לבידור בסופי שבוע, הסכמתי שקולנוע "היכל" ישופץ וישופר ויפעל בלילות שבת. כדי שלא לפגוע בציבור הדתי בעיר, הבטחתי שמכירת הכרטיסים תיעשה לפני כניסת השבת וכי הקרנת הסרטים לא תתחיל לפני השעה עשר בליל שבת, זמן רב לאחר שחוזרים מהתפילה בבתי הכנסת.
"הציבור החרדי יצא למאבק, שלצערי הרב הצטרפו אליו אנשי המפד"ל שבאותה העת פרשו מהקואליציה. הדתיים פרסמו ברבים שאני שונא את הדת ואת הדתיים, כופר ואפיקורוס רחמנא ליצלן. אני חילוני, אבל אני מוקיר מאוד את ערכי היהדות ואת הדת. את החלטתי בדבר קולנוע "היכל" קיבלתי מתוך התחשבות בצורכיהם של בני העיר, ובייחוד מתוך התחשבות בצורכיהם של בני הנוער שבלילות שבת היו נוהרים לתל-אביב, בין היתר בכלי הרכב של הוריהם. יש בכך סיכון והוצאה מיותרת וגם הרחקה מן השורשים המקומיים.
"אתרע המזל וחברו כאן יחד כמה גורמים. מאז מותו של הרב הראשי האשכנזי של פתח-תקוה, הרב כץ, לא היה במשך יותר מעשרים שנה רב ראשי אשכנזי בעיר. כשנבחרתי לראשות העיר פנה אלי מרמורשטיין והציע לי את הרב שמעון סלומון, שהעידו עליו שהוא מתון ומקובל על הציבור. הסכמתי לתמוך במועמדותו, ואכן הרב סלומון נבחר. ואז, כשהרשיתי לפתוח את קולנוע "היכל" בלילות שבת, התייצב הרב סלומון בראש מחנה המתקוממים. אני מדגיש "מתקוממים" משום שבשלב הראשון כך נראו לי פני הדברים. אני מאמין שזכותו של כל אדם לעמוד על דעתו ולמחות, אבל מהר מאוד עברו הדברים בפתח-תקוה מהסברה ומאמצי שכנוע להתקוממות. הרב סלומון התנהג בקנאות שאינה הולמת מנהיג רוחני. הוא ארגן הפגנות שגרמו לחילול שבת חמור שבעתיים כשמאות שוטרים נזעקו בכל ליל שבת להתערב בשמירה על הסדר, עם ניידות וכיוצא בזה.
"התפתחה מלחמת גוג ומגוג. החרדים גייסו מפגינים מבני-ברק ומירושלים. לא יכולתי עוד לראות בתופעה זו הבעת דעה וראיתי בה מלחמת דת; לא יכולתי להסכים בשום אופן שמישהו יכפה על תושבי פתח-תקוה התנהגות שלא מקובלת עליהם. הבטחתי שכל מה שייעשה בערב שבת, ייעשה בלי לפגוע ברגשותיהם של תושבים דתיים, אך באותה מידה על הדתיים לאפשר לאחרים לחיות את חייהם ולא לפגוע בצרכיהם.
"לא חסכתי מאמץ במשך שנתיים ויותר שבהן נמשכה המלחמה הזאת, ונפגשתי עם כל מי שרצה לדבר אתי בנדון: רבנים שבאו אלי מירושלים, הרבנים הראשיים שהזמינו אותי לבוא אליהם, אדמו"רים שהזמינו אותי לחצרותיהם בבני-ברק. היו שאמרו בסופה של שיחה, שאינם מסכימים עם עמדתי, אבל מבינים שאיני פועל מתוך בורות. אך היו אנשים, כמו הרב סלומון, שגם אתו היו לי שיחות ארוכות מאוד, שחלקו על דעתי והמשיכו במלחמת השבת. בגלל מלחמות השבת נגררתי לבתי משפט, החל בבית משפט השלום בפתח-תקוה וכלה בבג"ץ בירושלים, והחרדים הפסידו בכל הערכאות, ולמגינת לבם אף גרמו לכך שבעקבות פסקי הדין שניתנו, נפתחו בתי קולנוע בירושלים ובערים אחרות בערבי שבת.
"מלבד ההפגנות האלימות שקיימו החרדים בכל ערב שבת יותר משנתיים, הם החרימו אותי באלות ובחרמות, כולל 'פולסא דנורא' שבזמנו לא ידעו מה זה בעולם החילוני. עשו לי טקסי קבורה מדומים ומה-לא? כל ניסיונות הפשרה, לרבות מצד דתיים כמו הד"ר יוסף בורג, שהיה בשעתו שר הפנים ושר המשטרה - נכשלו. בתקופתו המשטרה נהגה באיפוק. מלחמות השבת נפסקו כשמונה חיים ברלב לשר המשטרה. הוא הורה לשוטרים לנהוג כפי שצריך כדי להחזיר את הסדר הציבורי על כנו. לאחר כמה הפגנות שבהן הפעילו השוטרים כוח נגד המפגינים האלימים, נפסקו ההפגנות.
"הילולת החרדים לאחר שלא נבחרתי בשלישית לראשות העיר, היתה גדולה. הם רקדו ברחובות. בקואליציה של ראש העיר גיורא לב יש רוב לדתיים.
קולנוע "היכל" לא נסגר, אבל כל הניסיונות לפתוח קולנוע נוסף בפתח-תקוה, לא צלחו. בקניון ברוך לא הרשו לפתוח בתי קולנוע בערבי שבת. בקניון החדש בצומת סירקין סגורים בתי הקולנוע עד לצאת השבת. קניון לב העיר פשט את הרגל כי לא הרשו לו לפתוח בתי קולנוע בערב שבת. היום לא יכול קניון להתקיים בלי מקומות בידור פעילים."
לא רק בתי קולנוע (למעט "היכל") סגורים בפתח-תקוה ביום שישי. גם פתיחת בתי קפה ומסעדות מוגבלת מאוד. אברהם מרמורשטיין רואה את העימות הדתי-החילוני סביב "היכל" בתור "מקרה חריג ביותר, שעליו לא יכול היה הציבור הדתי להבליג. באשר לחיים השוטפים בעיר, אי אפשר להגיד שהיו שם עימותים. משחקי כדורגל יש ואף אחד לא נוגע בהם. בשבת יש בפתח-תקוה תנועת כלי רכב, למעט סביב בית הכנסת הגדול, ועוד לא קרה שמישהו זרק כאן אבן. אבל אנחנו מתנגדים לתחבורה ציבורית בשבת, ובוודאי לשינוי החוק בנושאי דת."
מוסיף בהקשר זה פלטיאל אייזנטל, שהיה בשעתו ראש המועצה הדתית בפתח-תקוה וכיום מ"מ ראש העיר מטעם המפד"ל וראש מנהל החינוך: "פרשת 'היכל' פגעה בציפור הנפש של הציבור הדתי. רק כך אפשר להסביר איך קמה חזית אחידה ומלוכדת של גורמים מכל רוחב הקשת של האוכלוסייה הדתית נגד מדיניותו של ראש העיר דאז. חזית זו כללה, לדוגמה, את צעירי תנועת הנוער בני עקיבא שהצטיינו מאז ומעולם במתינותם בכל הנוגע ליחסים עם הציבור החילוני." כשנעשה ניסיון לארגן הפגנת-נגד של חילונים ברחבת העירייה בפתח-תקוה, השתתפו בה מפגינים מעטים בלבד. להערכתו של אייזנטל העיד הדבר על אופיה של הסוגיה שבשורש פרשת "היכל", שלא נתפסה בתור פגיעה קיומית בציבור החילוני.
ראש העיר גיורא לב מציג את שלום הבית בין הדתיים לחילוניים בעיר כמטרה הראשונה במעלה בפתח-תקוה. ואכן, השכנת רגיעה וחיים בצוותא של חילוניים ודתיים בפתח-תקוה, נחשבים אולי לגולת הכותרת של הישגי גיורא לב והנהלת העירייה בראשותו. עם זאת, חשוב לציין כי יש בקרב החילוניים לא מעטים הטוענים כי "רגיעה" פירושה מילוי אוטומטי של דרישות הדתיים. על כך אומר מנכ"ל העירייה, משה ספקטור: "הבעיה המרכזית היא המשמעות של פתיחת עסקים ובתי קפה בימי שישי. לדתיים זה מפריע מאוד, ולחילונים זה מפריע, אבל פחות כי הם יכולים לנסוע לתל-אביב, להוד-השרון ולרמת-גן. למעשה אף אחד, לא חילוני ולא דתי, אינו מוכן שמתחת לבית שלו יפתחו ביום שישי בית קפה או דיסקוטק. הטענה הנשמעת גם מפי חילוניים היא: "כל השבוע אנחנו סובלים מרעשים, מהטרדות ומהפרעות. יום אחד אנחנו רוצים שקט."
ראש העיר עצמו תומך בהחלט בפתיחתם של מקומות בילוי ובידור בלילות שבת ובשבתות - אך בפאתי העיר ולא ליד מקומות מגורים. גיורא לב דואג לצורכי הבילוי של הצעיר החילוני, אבל בלי שהללו יפגעו ברגשות הדתיים. עובדה היא שמקומות בילוי כאלה נפתחו, נפתחים וייפתחו בעתיד.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.