דרכה של מושבה

התפתחותה המהירה של העיר הולידה את הצורך בקריאת שמות לרחובות, ועל כן נבחרה ועדה שנבחרה לקריאת שמות לרחובות וזו קבעה עקרונות מסוימים, כגון העיקרון שלא לקרוא רחוב על שמו של בן אדם חי. עם קריאת השמות לרחובות היה הכרח לסדר שלטי שמות ולהדביקם על הבתים שבפינות הרחובות, וכן לקבוע מספרים לבתים בכל רחוב. רוב בעלי הבתים נענו ברצון לבקשה לקבוע את השלטים הללו על בתיהם.

הרחוב הראשון בפתח-תקוה היה חובבי-ציון. הרחוב השני היה פינסקר. במפת המושבה משנת 1892 מסומנים הרחובות רוטשילד, נחלת צבי, מונטיפיורי, ברון הירש, גוטמן ושטמפר.
עד שנת 1934 היו בפתח-תקוה אחד-עשר רחובות ששמותיהם אושרו. באותה שנה אושרו שמותיהם של עשרים ושמונה רחובות אחרים. כעבור שנה, ב-1935, ניתנו שמות לעוד ארבעה רחובות ובשנת 1937 - כשניתן מעמד של עיר לפתח-תקוה - אושרו שמותיהם של עוד ארבעה-עשר רחובות.
כשחגגה פתח-תקוה מאה ועשרים שנה לייסודה, בשנת 1998, היו בה כשבע מאות וחמישים רחובות.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.