דרכה של מושבה

פתח-תקוה במאורעות תרפ"א (1921)

מאורעות תרפ"א השאירו את רישומם על חיי המושבה ורשמו דף של גבורה יהודית. עם ההתנפלות הגדולה על יפו ביום 1 במאי התאספו כל חברי ועד המושבה, ובחרו בועד-הגנה שירכז את כל הלוחמים ויכין את המושבה לקראת פני הבאים לתוקפה.
בראש ועד ההגנה עמד אברהם שפירא ועמו רוזוב, ירקוני, מ.חפץ, ע.ליברכט ומאירי. צעירי המושבה חולקו לקבוצות, והנשק (כ-30 רובים ומספר אקדחים) הוכן לפעולה. הנפחים הכינו מוטות ברזל מחודדים, הנשים והילדים אספו גלי אבנים בפינות המושבה. על הנערים הוטל לשמש מקשרים בין העמדות, והקשישים הופקדו על שמירת הסדר בתוך המושבה. עם ההתנפלות על פ"ת החלה ביום חמישי כ"ז בניסן, שחר. כל הכפרים ושבטי הבדווים שבסביבה השתתפו בה.
ההתקפה החלה עם העלאתו באש של בית האריזה בפרדס בחריה. הושמעה אזעקה בפעמון המושבה והמגינים יצאו לגבולותיה. בחזית הצפונית המסוכנת ביותר רוכזו בעלי הרובים, ומשני צידי המושבה ניצבו המגינים ובידיהם מוטות ברזל, קילשונים ואלות. כי הסיירים, שנשלחו אל עבר הירקון, חזרו והודיעו, התוקפים, קרוב ל-400 איש מערביי אבו-קישק, עברו את הירקון והתפזרו בשרשרת מצפון המושבה. פלוגת הרוכבים בפיקודו של אברהם שפירא יצאה לקראתם ופתחה באש. הערבים התקדמו בזחילה, והרוכבים על סוסיהם היו מטרה גלויה לכדוריהם. משראו הרוכבים, כי עלולים הם להינתק מן המושבה, החלו לסגת. בנסיגה זו נפל אבשלום גיסין. שאר הרוכבים הגיעו, וחלק מהם הצטרפו לאנשים בחפירות. החלו חילופי יריות בין המגינים לערבים, שהתקרבו לבית האריזה ותפסו מחסה מאחרי קירותיו. הערבים הגיעו לכמה מבתי המושבה הקיצוניים, שנמצאו מחוץ לקו ההגנה, והחלו לשדוד שניים מהם. שוד זה עצר במעט את התקדמותם, אך המגינים ידעו, שהם יורים את כדוריהם האחרונים. לכן הגנת המושבה עמדה להתמוטט. אך עוד קודם יצאו שני שליחים להזעיק עזרה. דוד נוביק יצא לראש העין, ופרץ פסקל-ליפו. הראשון הזעיק את הגדוד ההודי בראשות הקפיטן א.ר.האדסן, ופרץ פסקל הודיע לשלטונות הבריטיים על המתרחש במושבה, ואלה שלחו אווירון סיור, שהסתפק בזריקת פצצות ופתחו אזהרה. ההודים הגיעו למושבה ברגע האחרון באש מקלעי "הוצ'קס". הערבים נסוגו בבהלה, ויותר מעשרים מהם נהרגו. האספסוף התפזר לכל עבר, וכך נשברה ההתקפה על פ"ת.
ארבעה מבני המושבה נפלו ביום זה: אבשלום גיסין, חיים צבי גרינשטיין, נתן רפופורט וזאב אורלוב.