דרכה של מושבה

עם קום המדינה כבר היתה פתח-תקוה עיר גדולה יחסית לערים אחרות בארץ, ובה כעשרים אלף תושבים. עם זאת עדיין ראו בה הכול מושבה ובה בתים קטנים, פרדסים, שדות וחול.

המעבר מחקלאות לתעשייה, ששיאו היה במלחמת העולם השניה ואילך, נמשך. פרדסים נעקרו ובתים נבנו במקומם, אך הכול עדיין זיהו את פתח-תקוה עם החקלאות. פתח-תקוה היתה בשיאו של מעבר הדרגתי ורצוף מיישוב מסורתי, חקלאי בעיקרו, ליישוב שנעשה יותר יותר תעשייתי ומסחרי עם כל המשתמע מכך.

שנות החמישים זכורות לכול בזכות גלי העליה הגדולים, פנקסי מזון, משמרת שהניה בבתי הספר ותורים בלי קץ. בפתח-תקוה היתה תקופת הצנע קלה יחסית, לפחות למי שלא ישבו במעברה: לול קטן, גן ירק ועז סייעו למשפחות רבות להתגבר על המחסור ולתת לילדים ביצים, חלב וירקות.
ובכל זאת, העולים החדשים שעדיין לא זכו להתגורר בבית מוקף בחצר, ידעו ימים קשים. רבים מהם שוכנו בדירות קטנות, השתמשו בארגז תפוזים בתור שולחן, ועבדו בכל עבודה שהוצעה להם.

רבים מהעולים החדשים הובאו לשיכוני עולים בפתח-תקוה. עולים ממרוקו התרכזו ביוספטל, עולים מתימן בשערייה ועולים רומנים והונגרים בשיכוני הפועל המזרחי. מלבד זאת היתה מעברה אחת: מעברת עמישב.

לאט לאט מצאו תושבי המעברה את דרכם בעיר. מעברת עמישב הפכה בהדרגה לשכונה ובשלהי שנות השבים עלתה השכונה על דרך המלך והיתה אזור מגורים פורח הודות לפרוייקט שיקום שכונות שעליו הכריזה ממשלת ישראל בשנת 1977.

עולים חדשים המשיכו לבוא לפתח-תקוה. בשנות השישים נבנו למענם בתי דירות ובהם דירות קטנות שניתנה להם האפשרות לרכוש אותן. בשנות השבעים והשמונים בא גל עליה קטן מברית המועצות ומאתיופיה.

בשנות התשעים הופשרו שטחים רבים למגורים, ובד-בבד הוגדלו אזורי התעשייה כדי שאפשר לקלוט את תוספת האוכלוסיה.

עם קום המדינה רבו העוררים על זכות קיומם של זרמים בחינוך. המתנגדים טענו שהמדינה היא מסגרת מאחדת ומחייבת ואין להרשות בתחומה חינוך מפלגתי. בעיית הבעיות שעמדה בפני המדינה היא קיבוץ גלויות ומיזוגן. בשנת 1953 נתקבל בכנסת חוק החינוך הממלכתי ובוטלו הזרמים בחינוך. עם קום המדינה, כשילדי העולים גדשו את המעברות ואת העיר, לא היתה ברירה לעיר אלא להחליט שבתי הספר ילמדו בשתי משמרות, רק כך היה אפשר לקלוט את שטף העובדים.
בשנת 1968 קיבלה הכנסת החלטה להנהיג רפורמה בחינוך הישראלי. עם המטרות העיקריות של ההחלטה נמנו העלאת רמת ההוראה ורמת ההישגים, הפחת הפער ברמת ההשכלה והפגשת הילדים למסגרות לימוד אזוריות.

בפתח-תקוה הוקמו חטיבות הביניים הראשונות בארץ, שאפשרה לפתח-תקוה להיות בשלהי שנות השבעים לאחת החלוצות של האינטגרציה בחינוך. בשנות התשעים זכו ארבע חטיבות ביניים בפרסי חינוך ארציים.

מאז ומעולם תפסה הדת היהודית מקום של כבוד בפתח-תקוה. כבר בימיה הראשונים מונה רב ליישוב, ובשנת 1922 נוסדה לשכת הרבנות של פתח-תקוה וכיהנו בה רבנים שמילאו תפקידים רבים בתחום הדת. הם טיפלו בסכסוכים בין אדם לחברו ובבעיות אישות וגם בשאלות משפטיות שונות של היישוב שהיה לעיר.

אחד המאפיינים של פתח-תקוה מאז ומעולם היה השילוב של דתיים וחילוניים שחיו בה אלה לצד אלה והשתדלו להתחשב איש ברעהו. בשנות השמונים והתשעים חלה מידה של גידול בשיעור האוכלוסיה הדתית בעיר, שכן החלו באים לפתח-תקוה שומרי מצוות שלא מצאו דירה בערים אחרות בגוש דן.

אריה חשביה, 1998, פתח-תקוה- 1878 - 1998, אם ועיר.