דרכה של מושבה

בתקופה הרומית (63 לפסה"נ - 324 לספירה) חל שיא במעמדה של אפק, ששוקמה בידי הורדוס ונקראה אנטיפטרוס. העליה בחשיבותה תרמה להתפתחות היישוב הכפרי בסביבתה. לתהליך זה תרמו כמה גורמים נוספים באזורנו כבכול הארץ: תקופות ממושכות יחסית של שלום, לאחר שתי מרידות היהודים.
בתקופת הרומית נוסד היישוב באום מלבס אשר בצון פתח תקוה (מצפון לרחוב גיסין), שבו נתגלו קברים. כפר נוסף הוקם צמוד לאפיק הירקון, מדרום מזרח לצומת מורשה. בשוליים המזרחיים של הגבעות נוסד כפר בקצה הדרומי של שעריה ואחד נוסף בחורבת שארי, שמדרום לכפר סירקין. בשולי ההר התגלו כפרים רבים למדי, ובהם ח'רבת טהא קרנת אל חרמיה, מגדל צדק ומזור.
בתקופה הרומית נסללו כבישים מעולים שהתרכזו באנטיפטרוס, כצומת דרכים מרכזי. הכביש הראשי נסלל לאורך שוליה המערביים של המרזבה. בדרכו מלוד לקיסריה. כביש ראשי נוסף הגיע מירושלים לאנטיפטרוס. בתקופת המשנה, לאחר שאנטיפטרוס חרבה במרד הגדול, הפכה לוד ליישוב היהודי העיקרי באזור, בשעה שאנטיפטרוס, שציינה את גבול יהודה הצפוני, שכנה בעיקר אוכלוסייה נוכרית. הגבול בין תחומיהן עבר, כנראה, בשוליים הדרומיים של האזור הנדון כאן.

מתוך: מאיר אהרוני, 1991, אישים ומעשים בפתח תקוה והסביבה.