דרכה של מושבה

בתקופה הפרסית - הבבלית (586 - 332 לפסה"נ) חלה עלייה מסויימת בהיקף של ההתיישבות באזור, בשעה שבאפק עצמה לא התגלו עד כה סימני יישוב. בשולי גבעות החמרה התגלו שני כפרים: האחד ב"ירקונים" שבצפון פתח תקוה ושני בפג'ה שבמזרחה. תושביהם עיבדו, כבתקופת הברונזה התיכונה, את אדמות העמק שלרגלי היישובים , והשתמשו בשטחי היער שבתחום הגבעות למרעה ולהשגת עץ לבניה ולבעירה. מצפון לתל אפק התגלה מבנה של חוה חקלאית.
כפרים קטנים וחוה התקיימו בשולי ההר ולא ננטשו גם בתקופה הבאה. בין המערביים שבהם ניתן למנות את ח'רבת טהא, קרנת אל חרמיה, מגדל צדק ונחשונים. תושביהם ניצלו גם הם את אדמות המרזבה לחקלאות ןאת גבעות הטרשיות למרעה.

מתוך: מאיר אהרוני, 1991, אישים ומעשים בפתח תקוה והסביבה.