סיפורו של מקום

שורשיה של גת-רימון - שכנתה של פתח-תקוה מדרום-מזרח - כרוכים ושלובים בשורשיה של אם המושבות.
בשנת תרפ"ג (1923) היו לתושבי כפר-גנים אדמות מדרום-מזרח למשקיהם והם היו מוכנים למכור אותן למי שביקשו להתיישב שם - בסיועה של הקרן הקיימת לישראל. בקיץ של שנת תרפ"ו (1926) הוקם בפאתי פתח-תקוה מושב עובדים, "התחיה" שמו, וכעבור זמן קצר הוסב שמו ל"גת-רימון", על-שם עיר הנזכרת במקרא באזור נחלת שבט דן. שמה של העיר בא לה בזכות מטעי הרימונים שהיו בה והגת שהיתה בה לדריכת גרגרי הרימונים לעשיית עסיס שהיה חביב על הקדמונים.

את המושב יסדו שלושים משפחות של פועלים מפתח-תקוה על שטח של שמונה מאות דונם, אדמת הקרן הקיימת לישראל. כל משפחה קיבלה ארבעה-עשר דונם במרכז המושב ושמונה דונמים ב"עמק" הסמוך, לנטיעת פרדס. המתיישבים הראשונים גרו באוהלים, ומים הביאו על גבן של אתונות. רק במלאות שלוש שנים ליישוב, נחפרה בו הבאר הראשונה בעזרת הקרן הקיימת לישראל. התושבים הוסיפו לעבוד בתור פועלים שכירים, ומשכרם המועט וההלוואות שקיבלו הם בנו את בתיהם. ליד כל בית הוקם משק עזר ובפאתי המושב היה פרדס.

מושב גת-רימון התפתח והלך. עשר שנים לאחר רכישת הקרקעות הראשונות, היו ביישוב 146 נפש. התושבים התפרנסו בעיקר מעבודות חוץ וממשקי עזר קטנים, שעיקרם רפתות ולולים.
בניין האבן הראשון שהוקם במושב היה ביתם של חביבה ואברהם אולקניצקי, וחומרי הבניין הובאו מפתח-תקוה על גב חמור.

עם המתיישבים הראשונים בגת-רימון נמנה אליהו פלינר, שעלה מאוקראינה עם אשתו יפה ושלושת ילדיהם, יצחק (שהיה בן שתים-עשרה), מנחם (הצעיר ממנו בשנתיים) ויהודית, בת הזקונים. יצחק הקים משפחה בגת-רימון וגר בבית המשפחה שנבנה בשנות הארבעים. נולדו לו שני בנים ובת. אחד מבניו הוא אפרים - קבלן שהעניק לפתח-תקוה אחדים מן המבנים הבולטים, כמו השק"ם ו"מרכז ברוך", וכן שכונת וילות נאה בכפר-גנים ובניין גדול ברחוב ההסתדרות מול מועצת הפועלים.

מחמת קרבתו של גת-רימון לכפרים הערביים יהודייה, כפר ענה ואחרים, התעוררו בעיות ביטחון שדרשו התארגנות להגנה עצמית. במאורעות תרפ"ט (1929) - סיפר חיים ביילי בזיכרונותיו - נחלצו תושבי גת-רימון להגנת מושבם ובכך אבטחו את האגף הדרומי של פתח-תקוה. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936) שימש הכפר יהודייה מרכזן של כנופיות ונקודת יציאה להתקפות על היישובים היהודיים הקרובים. דרכי הגישה של גת-רימון מוקשו פעם אחר פעם, ולא אחת נקלעו התושבים למארבים בין הפרדסים.
רוב תושבי גת-רימון השתייכו לארגון ה"הגנה". יצחק ומנחם פלינר היו חברי אצ"ל היחידים במושב הקטן, ו"בזכות זאת" הרבו הבריטים לעשות שם חיפושים.

תושבי גת-רימון עשו חיל במשקיהם, הודות לחריצותם ולניסיונם. אבל ליישוב חקלאי הממוקם ליד עיר מתפתחת ומתרחבת אין כוח עמידה בפני פיתויי ההתפתחות העירונית, וכך בהדרגה חדלה גת-רימון להיות מושב חקלאי. הרפתות חוסלו, מן הלולים נותרו "מזכרות בלבד", ומן הפרדסים שרדו עצים מעטים כקישוט לבתים של פרוור מגורים עירוני.

חלק מגת-רימון צורף לתחום שיפוטה של פתח-תקוה, וחלק אחר נועד להיספח לגני-תקוה. עם זאת בשנות התשעים עדיין היה חלק מגת-רימון יישוב עצמאי.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.