סיפורו של מקום

בענייני הדת בפתח-תקוה עוסקת, מטבע הדברים, גם הרבנות הראשית, הכוללת רבנים מכל העדות, כיאה לקיבוץ הגלויות שבתחומי העיר. קודם להקמתה של לשכת הרבנות בפתח-תקוה התמסרו הרבנים ששימשו בקודש במושבה למילוי התפקיד של מורי דרך ומאירי עיניים בכל הנוגע לקיום המצוות.

הרב אהרן הכהן אורלנסקי, שעלה לארץ-ישראל עם הביאליסטוקאים והשתקע עמם בפתח-תקוה, מונה בשנת תרס"ה (1900) למשגיח על המעשרות בהמלצתו של הרב מאיר שמחה הכהן מדבינסק לרבני ירושלים.

לימים מונה הרב אורלנסקי לראש בית הדין הראשון במושבה ושימש בכהונה זו עד יום מותו בשנת תרע"א (1911). בנועם דרכיו וביושר רוחו קנה הרב את לב התושבים, ובזמנו נקבע שכל שטרי המכר יאושרו בחתימתו של הרב כדי שיקבלו תוקף הן של רשויות היישוב והן של הרשות העות'מאנית.

הרב מרדכי גימפל, שנולד בגרודנה והלך לעולמו ביהוד, לא שימש רשמית בתור רב במושבה, אבל נודעה לו השפעה רוחנית רבה על תושביה. הרב, שהיה מראשוני דובריה של שיבת ציון, פרסם מאמרים רבים בזכות ההתנחלות בארץ-ישראל. בשנת תרמ"ו (1886) עלה הרב לארץ-ישראל והשתקע ביהוד. כשהתלהט הפולמוס סביב השמיטה, יצא הרב גימפל חוצץ בעד התרת מכירתם של הפרדסים ושל הכרמים כדי שיהיה אפשר להוסיף ולעבדם ומצבם לא ידרדר.

הרב ישראל אבא קטרוני, יליד דבינסק, מונה בשנת תרע"ב (1912) לרבה של פתח-תקוה. בשנות כהונתו נתרחבו גבולות המושבה וגדלה אוכלוסייתה. הצמיחה הולידה סוגיות רבות התלויות בהלכות הארץ ושאלות משפטיות שהרב נדרש להשיב עליהן על-פי התורה וההלכה. לצד ענייני אישות שקד הרב קטרוני על הפן המשפטי של המושבה והשלטון העצמי שהתפתח בה. כשנעשה העול כבד מדי, נוסדה ביום ז' בכסלו תרפ"ב (8.12.1921) לשכת הרבנות של פתח-תקוה ובה שני רבנים: הרב יצחק יהודה ספיר והרב יעקב משה שוחט ספיר. לשכת הרבנות הניחה את היסודות לקביעת סמכות התורה בענייני הציבור והיחיד.

הרב ראובן כץ מונה לרבה של פתח-תקוה בשנת תרצ"ב (1932) בעת ההיא כבר היתה פתח-תקוה למושבה גדולה ומשגשגת הקרובה למעמד של עיר.

בין השנים 1967-1951 כיהן הרב עמרם אבורביע כרב לעדה הספרדית.
מספרם של הרבנים ברבנות גדל, נוספו חדרי דין, הוקמה ספרייה תורנית על שם הרב קטרוני, נבנה בית מטבחיים גדול, הוקם מקווה חדש, מספרם של בתי הכנסת עלה על שלושים ובבית הכנסת הגדול הוקם ארון קודש מפואר.

מערכת החינוך הדתית התרחבה ולמדו בה כשני שלישים מכל ילדי המושבה.
על היסודות הללו התפתחה והלכה הרבנות הראשית של פתח-תקוה והיא ממלאת תפקיד חשוב במערכת הדתית הארצית.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.